רשימות אחרונות

התמונה של שאקירה

התמונה של שאקירה

כל הסיפור התרחש בפעם השביעית שבה השתרך בן דודי בתור בפתח משרד הפנים הישראלי, כדי לחדש את תעודת המסע שבלעדיה לא היה יכול להמריא אל מחוץ לגבולות הארץ. בפעמים הקודמות הוא יצא מוקדם מאוד מביתו והגיע בשש בבוקר, אך הופתע מן התור הארוך של אנשים שהזדחל מול הבניין, קצתם הגיעו […]

Second Nature

Second Nature

הייתי ילד טבע. לא גדלתי בקיבוץ או במושב, אבל מאחורי הבניין שבו גרתי בהרצליה היה שדה פורח. רוב היום הסתובבתי יחף, הופך אבנים, מחפש אחר רמשים שונים ומאכיל בהם עכבישים. מראה העכביש האורב לטרפו ומאבק החרק בקורים העניק לי שעות של הנאה צרופה. אלו היו ימים שצרבו בי משיכה עמוקה […]

שולחן הכתיבה של אבא

שולחן הכתיבה של אבא

אבי היה מהנדס אבל היה לו שולחן כתיבה של איש הגות. זו היתה בעצם “מכתבה” גדולה וכרסתנית. אני נמנע מן המילה הזאת לא מפני שהיא מיושנת (השולחן עצמו היה ישן ומופיע בזיכרונות הילדות המוקדמים ביותר שלי), אלא משום שהיא ממין נקבה; ואילו השולחן היה מסיבי, חלקיו עבים, וכולו צבוע שחור. […]

Blood Shark

Blood Shark

סדרת הצילומים היא קטע מתוך הספר ‘Blood Shark’ החוקרת את המסע של אבי ושלי בעקבות אירוע מוחי שעבר אבי לפני כמה שנים, ואשר מתמקדת באפזיה – אובדן המילים – שבאה בעקבותיו. אוסף התמונות הוא שילוב שבין צילומים שצילמתי ותמונות שאספתי מארכיונים. האוסף בא להמחיש את הסיפור האישי דרך מכלול של […]

כוונה טובה

כוונה טובה

כבר כמה שנים אני סוחבת איתי איזו אשמה. כשהיא עולה על גדותיה אני מזכירה לעצמי שכל אחד אשם במשהו, כלומר, כל אחד לפעמים מרגיש אשם במשהו, ואז זה נרגע. אבא שלי, למשל, עד יומו האחרון היה אסיר בלי תא. האשמה כילתה אותו מבפנים. בעצם, כרסמה כמו תולעים בתוך תאנה. לא […]

חלומות רעים

חלומות רעים

אני מתעוררת כל בוקר, סחוטה מזיעה, דבוקה לסדינים, חוששת לחיי ומבוהלת. אני מושכת את הזמן במצב הזמני בין שינה לקימה, ומתמסרת לריח הזיעה המסריח שנוטף ממני. בחוץ יש סופה אסטרונומית, והדירה שלי מרגישה כאילו תתמוטט בכל רגע נתון. החלונות רועדים בחזקה, השמיכה אינה מכסה הברזל שאני מייחלת לו, וסוף העולם […]

אני מגיע

אני מגיע

אני מגיע. היא עומדת בדלת. לא, זה לא מדויק. אני מגיע (בכך אין ספק). היא עומדת כמה פסיעות מאחורי הפתח, מחכה לי. כשאני מגיע היא מרימה את מבטה מהטלפון שלה ומברכת אותי לשלום. כך אני מוצא אותה תמיד בימים הללו, בין דלת הכניסה לגרם המדרגות, ראשה מורכן לטלפון. יש לה […]

קינת הצבר, רשימה על “כיכר התרבות” לזכרו של דני קרוון

קינת הצבר, רשימה על “כיכר התרבות” לזכרו של דני קרוון

מזה כמה שנים “כיכר התרבות” (“כיכר הבימה”) מצויה במרכז מחשבותיי. בשלהי קיץ 2014, עם תום מלחמת עזה ההיא, התיישבתי בגינה המונמכת שיצר דני קרוון וכתבתי במשך שנה, בבקרים, יומן-מקום. התיישבתי שם לאחר ששהיתי בתחתית הכיכר, במקלט העצום החפור תחתיה, שאליו רצתי עם בתי הקטנה. קיוויתי שתיעוד רגעי היומיום יאפשר לי […]

האורחים

האורחים

אינני יודע מדוע חלומות מסוימים נעלמים מן הזיכרון בעוד אחרים נשארים, ולא זו בלבד שהם נשארים חיים ובהירים, אלא שאנו נזכרים בהם עקב אירועים לא מוגדרים מסוימים בשעות הערות. לפני עשר שנים היה לי חלום כזה. אדוארד סעיד יושב על הרצפה, על שטיח כחול שאני זוכר כל כך טוב, בחדר […]