רוני רוזנטל משתחרר מרוש, מגביה לצד שמאל לכיוון עטר, שמוריד את הכדור לאמצע הרחבה, חרזי… ושעררר, 0-1 לנבחרת ישראל. אלישע ליברמן שקע בכורסת האמריקן קומפורט שהיתה שייכת לאביו המנוח, גישש בימינו אל השלט והגביר את הקול למקסימום האפשרי. סוזה מטייל סמוך לרחבה הישראלית, למה אף אחד לא עוצר אותו, עכשיו […]

בסוף ספטמבר 1969 הגיע המשורר היהודי-רומני החשוב פאול צלאן לביקור בן כשבועיים בישראל. במהלך הביקור פגש משוררים ישראלים ומכרים מעברו בצ’רנוביץ, הרצה על יצירתו וסייר מעט בארץ. יומיים מן הביקור הקדיש לטיול עם אילנה שמואלי, חברת נעוריו מצ’רנוביץ, בבית לחם ובמזרח ירושלים. ידידות העבר בין צלאן לשמואלי הפכה לרגע לרומן […]

אי-מא אנחנו נוסעים בכביש המהיר; הירח, הכביש והתינוק. “אם הייתי יכולה, הייתי בולעת אותך” אני לוחשת; מילותיי מתפזרות בחלל הרכב, נספגות בעורו הטרי של התינוק. הן פולשות החוצה דרך החלון, מתפזרות על הכביש וממריאות אל הירח. הנה עוד רגע אחד, אני בולעת אותם; את המרחבים השחורים, את תינוקי שניתק מקרביי. […]

וְכָל מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר עַל הַיֶּלֶד הַיֶּלֶד הוּא שֶׁיֹּאמַר אוֹתוֹ. (ישראל אלירז, מתוך: פינצ’יק, הקיבוץ המאוחד, 2013)   התחלתי לשמור על האחיין שלי כשהיה בן עשרה חודשים. בחוץ השתוללה, כך סיפרו, מגפה; אבל נדמה שהיא פסחה על הדיאדה שלנו. בכל בוקר יצאנו לשדרה, אני מנתבת את העגלה במדרכות הזרועות פחי […]

חוץ מאשר בברכות יום הולדת כתובות, אף פעם לא אמרתי לאמא שלי שאני אוהבת אותה. ביומן שלי מגיל עשר כתבתי “רבתי עם אמא וניצחתי, אבל זה עוד לא נגמר”. וזה עדיין לא נגמר. ואף פעם לא ניצחתי. ולמרות שאני כבר אמא לילדים משלי, אני עדיין ילדה של מישהי אחרת. שגם […]

מסה על בית, שייכות וחירות של מי שחושב אחרת המושג “בית” תמיד היה מורכב עבורי, אבל ידעתי איפה הבית שלי לא נמצא, מהיכן אני צריכה לחזור ולחשוב על מה יכול להיות בית עבורי. השנה חזרתי למקום ילדותי אחרי שלוש-עשרה שנים של מגורים בחו״ל. לימודים שנמשכו לעבודה ותהייה על מקומי בעולם. […]

דוד של ירון מת בחורף של 95′, כשירון היה בן תשע. ירון, הוריו ואחותו התינוקת גרו בירושלים, ברחוב דרך בית לחם, מול פלאפל עובד, בקומה האחרונה של בניין שנבנה על גבו של בית ערבי. בקומת הקרקע גר אורי, הבן של הזוג ינובסקי מקומה שלוש, שהיה כבר כמעט בן ארבעים, התהלך […]