ת', תשליך "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם" (מיכה ז', פסוק י"ט) "אף אדם לא דורך פעמיים באותו הנהר, משום שזה לא אותו הנהר והוא לא אותו האדם". אני לוחשת את המילים הללו שמיוחסות להרקליטוס, הפילוסוף היווני שחי ופעל בתקופה הקדם-סוקרטית, בעודי מתקדמת בזהירות במים הקרים של […]

אחרי שנעם סירב שטחים, במקום לשלוח אותו לכלא תקעו אותו עובד רס"ר בקצה הרחוק של רמת הגולן. אלמ"ר צפון, בסיס סגור, חיל תחזוקה: כמעט כמו גלות בסיביר. החיילת היחידה בבסיס היתה מש"קית החינוך – וזו היתה דפי. בתיכון הם היו חלק מאותה חבורה, לא ממש חברים, לא לגמרי אויבים. והנה […]

ככל שאינך מכיר את הדמות בתמונה, כך באפשרותך להשליך עליה משהו ממך. הספציפיות של האדם האחר, "האמיתי", חומקת באמצעות מעשה ההתבוננות, נעלמת ונעשית דימוי. בכל זאת נוצרות פני אנוש מהמפגש האינטימי עם התמונה הקפואה. כמו כוס מים מלאה שבכל זאת אפשר למזוג אליה מים נוספים, אתה מצייר דמות אחרת ורואה […]

כאשר נולד לך ילד (וגם אח) אתה כבר מת, יש לך ממשיך. אישה היא מוות נאמר. יש בה משהו שהורג, כי לפני הכול היא הורגת את עצמה ברגע שהיא מתעברת ומולידה. או שהיא תתמסר לגידול הילד ותוותר על כל "הנדוניה" שלה, משאביה הקודמים כאדם וכאישה, תבכה על הדברים שחדלו, או […]

בוב דילן בהופעה חיה באמסטרדם[1], 17 באוקטובר 2022 זה מתחיל בחושך – במה אפלה, אורות האולם כבויים, אין אפילו ריצודים ממסכי טלפונים; בכניסה לאולם נותנים לנו מין מנשא מיוחד להכניס אליו את הסלולרי,[2] והוא נפתח שוב רק אחרי ההופעה. מתוך החושך עולה קקופוניה נעימה של לפני קונצרט: להקה שלמה מכוונת […]

עמיאל בֶּלְגֶלְפָָלְץ היה מבקר תיאטרון. לפעמים, כשנח עליו מצב רוח טוב במיוחד, היה חושב לעצמו שהוא גם מבקר תיאטרון וגם מבקר בתיאטרון, וכמה נפלא שה-ב' שאותה ניתן להוסיף לתיאור תחום עיסוקו ומפעל חייו היא כל כך קטנה אבל גם כל כך משמעותית. מכיוון שלפני הכול, לפני יחסיו עם אביו המאמץ […]

. בראשית היתה אצלי המילה. המילה הבוראת, המילה החושבת ומחשבת. קודם היתה אצלי המילה, ואחר כך התמונה. את לימודי האמנות התחלתי בגיל שלושים ואחת, אחרי שלוש שנים של לימודי מחשבת ישראל ובלשנות. והמילה פינתה חלל לתמונה, והן שהו יחד. חלוקת התפקידים בין השַׁליטה הוותיקה לבין הנחנכת הצעירה לא היתה לי […]

בני הנוער נוהגים לחלק את חייהם לתקופות, כאילו היו ראשי מדינות או אמנים. אלא שתקופותיהם, בניגוד לאמנים הבשלים ולאנשי המעשה, אינן מתבטאות בפועלם אלא במצב רוחם, בתחושת בטנם הכמוסה. הם עוטפים את ראשם באוזניות או דוחסים אותן לאוזניים, מפעילים שיר ששמעו פעמים רבות ופתאום אופף את לבם געגוע מוזר. בהיעדר […]