רשימות אחרונות

שייק ירוק

שייק ירוק

דן וטליה היו בני שלושים וגרו ביחד בדירת שני חדרים קטנה ונאה, בקומה שנייה, בצפון הישן של תל אביב. ברחוב שקט, יפה ומוצל קרוב לנחל הירקון. דירה כזאת של פעם, די ישנה אבל שמורה ואף משופצת, עם כל מה שצריך והרבה אוויר. מבואה קטנה, מטבח פונקציונלי, חדר שינה פסטורלי שמחוץ […]

הנאצית

הנאצית

עברנו לדירה ברחוב גלילאו, שכונת צ'מברי, מדריד. הייתי צריכה לחשוד שחיי עומדים להיהרס, מכיוון שבמסדרון לפני דלת הכניסה נתלה שלט: "אזור מצולם, פושעים להתרחק!", אבל נוטים להתעלם מתמרורי אזהרה כשמתאהבים. זה התחיל עם הרחוב. הוא היה מפתה, אפילו יותר מדי, כמו מישהי עם מחשוף נדיב אבל גם עם רגליים ארוכות […]

Please Don't Feed the Birds

Please Don't Feed the Birds

מה ההבדל בין Pigeon ל-Dove? לאחרונה אני מוצאת עצמי חוזרת על השאלה שוב ושוב. /\ התרגלתי להתעורר בכל בוקר לקול הציפורים.  הן היו כל כך רועשות, עד שקולן בלע אותי. /\ בבית, הדררות חיות בעצי הדקל. הן כל כך רועשות, עד שאי-אפשר לשמוע את המחשבות שלך.  הקול שבוקע מגופן הירוק […]

על ספרים שהוחזרו לאחרונה

על ספרים שהוחזרו לאחרונה

הייתי הולכת לספרייה הציבורית מדי שבוע. זה היה הסניף המרכזי בדנוור, מבנה רחב ידיים בפאתי מרכז העיר, על יד בניין הממשל, המוזיאון לאמנות, ובית המשפט שבו נישאתי. תמיד עברתי שם, לאסוף ספרים שהזמנתי, או להציץ בחדשים שהגיעו, או לשוטט בין כונניות הספרות היפה בקומה השנייה, או לבדוק מה התחדש בחנות […]

סיפור על שערה באוזן

סיפור על שערה באוזן

היא רצתה שהוא יחזור הביתה כדי שתמרוט את השערה באוזן שלו. השערה הנוקשה דמתה לזיף, אבל היתה שקופה. הכול התחיל כשהיא העבירה את האצבע שלה על האוזן הסמוקה שלו, שמכוסה בדרך כלל רק בפלומה לבנה עדינה. הפלומה דקה וקצרה כל כך שאי־אפשר להפריד בין שערה ושערה: היא לא יותר מברק […]

כוחו של החפץ

כוחו של החפץ

בניגוד למסגרת המודרנית הרואה בחפצים כלים פונקציונליים, אנימיזם – כפי שהוא מופיע בתרבויות ילידיות, וכן בתיאוריה הפילוסופית העכשווית (מטריאליזם חדש, האקולוגיה העמוקה והפוסט-הומניזם) – תופס חפצים כנושאי תודעה, זיכרון או סוכנות משל עצמם. כלומר, החפץ מקבל את תוקפו לא מכורח השימוש בו או מיכולתו לסייע לאדם, אלא מעצם נוכחותו. לפי […]

קינת המודרנה

קינת המודרנה

פואמה בצילומים   בָּטַחְנוּ בְּקַוִּים נְקִיִּים. הִתְנַעַרְנוּ מִפִּתּוּלֵי עִטּוּרִים וְקִמּוּרִים, חִידוֹת קִיּוּם מְסֻכְסָכוֹת, כְּמִתּוֹךְ נֶשֶׁל בִּקַּעְנוּ אֶת הֶעָבָר לְנֹכַח פָּנֵינוּ פְּנֵי אָדָם, קוֹמַת אֱנוֹשׁ. יָצַרְנוּ מֶרְחָב בְּצַלְמֵנוּ, בְּמַמָּשׁוּת צְלָלֵינוּ, בִּנְחִישׁוּת תְּבוּנָתֵנוּ, אִם לֹא עֶבְרֵי הָאֹפֶק, תְּהֵא הָאָרֶץ כֻּלָּהּ נְתוּנָה חֵרוּתֵנוּ תְּפוֹגֵג אֶת חֵרוּת הַטֶּבַע, אֶת מַהֲלָכוֹ, אֶת אַרְבַּע רוּחוֹתָיו בְּתוֹךְ […]

אספנות נוכח המבול

אספנות נוכח המבול

כאשר הדחף לטוטליות נתמך בבירוקרטיה, אספנות מגיעה לשלב המסוכן ביותר שלה. ניתן לראות את השואה כאוסף של יהודים, צוענים, הומוסקסואלים, חולי נפש ו"שרצים" אחרים, המובחנים באמצעות סיווג מדעי מופרך שאומת על ידי בירוקרטיה קנאית. […] השואה היא גבול האספנות, שכן היא משלבת את הפתולוגיה של האינדיווידואל הכפייתי, שלא יתפשר כדי […]

עיר־ריקוד בין ייאוש לאמונה

עיר־ריקוד בין ייאוש לאמונה

יש שכל מופע של געגוע מגלם דאגה? (אני יודע) יש שכל מופע של דאגה מגלם געגוע? (אני חושב) מישהו שואל: האם יש סיכוי לעיר וליושביה אחרי המלחמה? (אם יש דבר כזה, "אחרי המלחמה") [א] יהושע מספר למישהו על הקטגוריה של המוסר. היא תופסת לגבי יחסים בין בני אדם. והמדינה איננה […]