מסה על בית, שייכות וחירות של מי שחושב אחרת המושג “בית” תמיד היה מורכב עבורי, אבל ידעתי איפה הבית שלי לא נמצא, מהיכן אני צריכה לחזור ולחשוב על מה יכול להיות בית עבורי. השנה חזרתי למקום ילדותי אחרי שלוש-עשרה שנים של מגורים בחו״ל. לימודים שנמשכו לעבודה ותהייה על מקומי בעולם. […]

דוד של ירון מת בחורף של 95′, כשירון היה בן תשע. ירון, הוריו ואחותו התינוקת גרו בירושלים, ברחוב דרך בית לחם, מול פלאפל עובד, בקומה האחרונה של בניין שנבנה על גבו של בית ערבי. בקומת הקרקע גר אורי, הבן של הזוג ינובסקי מקומה שלוש, שהיה כבר כמעט בן ארבעים, התהלך […]

עבודה זו היא אסופת צילומים המתעדים את ״מאחורי החומות״ של שני מנזרים בירושלים: צילומי חוץ ופנים של מבני מגורים, פורטרטים של נזירות ונזירים. העבודה מבקשת לספר סיפור של אורח חיים לא מוכר ואף מסתורי, מעורר סקרנות, חשדות, פחדים ותהיות. הפרויקט התחיל משמועה בלחישה מסתורית: המנזר בעמק המצלבה מציע חדרים להשכרה […]

שלוש פעמים עשה אתמול בערב, ועדיין, יצא. אם היו לבניו חוצצים לסדין היה מתקשה לקלף ומתקשה לכבס – כנראה בכיור, ומזל שאין. למה כך יצא בלילה אינו יודע, ונזכר ומביט לאחור לחלום לברר ולא מגלה. ואולי כי עשה שלוש בערב, ככה ברצף ובסוף כבר כאב כשמשך ולחץ ולא הפסיק והמשיך […]

12.6.15 מישהו סרג לגזעי העצים שרוולים. זה שקרוב אליי: קְרוֹשֶׁה משולב באניצים. הסבר: פס קרושה לבן-קרם (2 שורות), אניצי צמר ירקרקים משולבים בכדורוני תכלת, ירוק, כתום. פס קרושה אפור (3 שורות), אניצי צמר, וכך הלאה: בערך 35 שכבות (לבן, אניצים, אפור). כל שאר העצים לבושים היום גם הם בכל מיני […]

גבוה, דק גו ומחוויר, שקט, יושב אסף גליקמן על ספתו הדו-מושבית. קיר אחד ושתי דלתות עץ רכות מפרידות בין ביתו מבצרו לביתי מבצרי בדירתנו המחולקת, בדרום הלגיטימי למחצה של העיר. בימים ראשון, שני, שלישי, רביעי וחמישי בשעה תשע בבוקר, בשעה תשע בבוקר בדיוק, מסובב אסף גליקמן את המפתח בחור המנעול. […]

“איך קוראים לך?” היא שאלה אותי, הגוף הקטן שלה מתוח לצד גופי. “אליענה”, אמרתי לה והוספתי, “זה בעברית”. “מה זה אומר?” היא שאלה, מגניבה נשיקה לצוואר שלי, היכן שראשה הקטנטן נח, כמעט נטול משקל מעל לזרוע הפרושה שלי, הענקית. “זה אומר משהו כמו ‘האלוהים שלי ענה’”. “את אדם מאמין?” היא […]