מה ההבדל בין Pigeon ל-Dove? לאחרונה אני מוצאת עצמי חוזרת על השאלה שוב ושוב. /\ התרגלתי להתעורר בכל בוקר לקול הציפורים.  הן היו כל כך רועשות, עד שקולן בלע אותי. /\ בבית, הדררות חיות בעצי הדקל. הן כל כך רועשות, עד שאי-אפשר לשמוע את המחשבות שלך.  הקול שבוקע מגופן הירוק […]

הייתי הולכת לספרייה הציבורית מדי שבוע. זה היה הסניף המרכזי בדנוור, מבנה רחב ידיים בפאתי מרכז העיר, על יד בניין הממשל, המוזיאון לאמנות, ובית המשפט שבו נישאתי. תמיד עברתי שם, לאסוף ספרים שהזמנתי, או להציץ בחדשים שהגיעו, או לשוטט בין כונניות הספרות היפה בקומה השנייה, או לבדוק מה התחדש בחנות […]

היא רצתה שהוא יחזור הביתה כדי שתמרוט את השערה באוזן שלו. השערה הנוקשה דמתה לזיף, אבל היתה שקופה. הכול התחיל כשהיא העבירה את האצבע שלה על האוזן הסמוקה שלו, שמכוסה בדרך כלל רק בפלומה לבנה עדינה. הפלומה דקה וקצרה כל כך שאי־אפשר להפריד בין שערה ושערה: היא לא יותר מברק […]

יש שכל מופע של געגוע מגלם דאגה? (אני יודע) יש שכל מופע של דאגה מגלם געגוע? (אני חושב) מישהו שואל: האם יש סיכוי לעיר וליושביה אחרי המלחמה? (אם יש דבר כזה, "אחרי המלחמה") [א] יהושע מספר למישהו על הקטגוריה של המוסר. היא תופסת לגבי יחסים בין בני אדם. והמדינה איננה […]

זה הערב המאושר בחיינו, אמרה הכלה לחתן, והוא הנהן. היא חשבה שהיא רואה לחלוחית בעיניו. הנה תכף גם יפרוץ בבכי, היא חשבה, בא לי לבכות, היא אמרה, אבל הוא נותר יבש. אולי היו אלו רק השתברויות האור מנברשת הקריסטלים שנצנצה מעליהם, הכלה לא היתה בטוחה בין כה וכה. והרגע חלף […]

אני פועלת במגוון מדיומים – וידיאו, סאונד, פיסול והדפס – ובאמצעותם חוקרת את מושג הזיכרון. אני בוחנת כיצד תודעה שנדחקה מההכרה ממשיכה להתקיים בדרכים עקיפות. דרך שימוש במילים ובאובייקטים גנריים המזוהים עם הסביבה העירונית היומיומית אני שואפת לבדוק כיצד הם יכולים לתפקד כמתווכים בין הזיכרון האישי לזיכרון הקולקטיבי. בכוונתי לעורר […]