יש שכל מופע של געגוע מגלם דאגה? (אני יודע) יש שכל מופע של דאגה מגלם געגוע? (אני חושב)   מישהו שואל: האם יש סיכוי לעיר וליושביה אחרי המלחמה? (אם יש דבר כזה, "אחרי המלחמה") [א] יהושע מספר למישהו על הקטגוריה של המוסר. היא תופסת לגבי יחסים בין בני אדם. והמדינה […]

זה הערב המאושר בחיינו, אמרה הכלה לחתן, והוא הנהן. היא חשבה שהיא רואה לחלוחית בעיניו. הנה תכף גם יפרוץ בבכי, היא חשבה, בא לי לבכות, היא אמרה, אבל הוא נותר יבש. אולי היו אלו רק השתברויות האור מנברשת הקריסטלים שנצנצה מעליהם, הכלה לא היתה בטוחה בין כה וכה. והרגע חלף […]

אני פועלת במגוון מדיומים – וידיאו, סאונד, פיסול והדפס – ובאמצעותם חוקרת את מושג הזיכרון. אני בוחנת כיצד תודעה שנדחקה מההכרה ממשיכה להתקיים בדרכים עקיפות. דרך שימוש במילים ובאובייקטים גנריים המזוהים עם הסביבה העירונית היומיומית אני שואפת לבדוק כיצד הם יכולים לתפקד כמתווכים בין הזיכרון האישי לזיכרון הקולקטיבי. בכוונתי לעורר […]

אותם ימים היו ימי סוף המלחמה, ואנחנו, שגאוותנו הייתה על היין, נמצאנו לפתע בלא ענבים והבקבוקים במחסנינו ריקים. אכן, מצויים היינו בברוך. ולא רק מחשש לפרנסה, שבין כה וכה היתה זעומה בימי המלחמה, אלא לשמנו הטוב חששנו, שיתקלקל. הנה, החגיגות כבר מתוכננות בכל עבר: האופים מתפיחים בצק, זיקוקים נשלפים מהמחסן, […]

עשר שנים לאחר שפגש לראשונה את ט' ומבקשי מקלט נוספים ממאלי ומסנגל בבניין נטוש ברובע ה־18 של פריז, אסף שושן החליט לברר מה עלה בגורלו של כל אחד מהם. בדרך הוא נתקל בסיפור אחר – סיפורם של עובדים זרים שחיים תחת זהויות בדויות, מסתתרים מאחורי שמות שהם שואלים ממהגרים שכבר […]

זה היה מלון הדירות הכי מחורבן במפרץ. כל תושבי הכפר ידעו את זה, גם כל העובדים וכל המקומיים באזור ידעו את זה. אולי כל האי ידע את זה. אבל הוא היה גם מלון הדירות הכי מצליח במפרץ. תיירים רבים מדי נפלו בפח, שילוב בין מחיר נגיש, נוף לים (בחלק מצומצם […]

התיישבתי ליד החלון, אוחז במשענת היד קצת יותר מדי חזק. הרגשתי שדהירת הרכבת לא מתקדמת בכיוון אחד אלא מסתובבת סביבי בזרות מפתיעה. לרגע איבדתי תחושת זמן ומרחב. לא הבנתי איפה אני. לאן אני הולך. נאחזתי בידיעה שלפני העלייה לרכבת אכלתי רק ביס אחד מהבראוניז. זה כל מה שהרשיתי לעצמי. ידעתי […]