פגשתי את לילית כשהייתי ילדה בירושלים. אני לא בטוחה איפה שמעתי על השדה המיתולוגית המסוכנת לראשונה, או כיצד נעשינו חברות. אני מרגישה כאילו היא תמיד היתה שם. כתבתי לה סיפורים בספרים קטנים שהכנתי בגודל זרת. אספתי לה פרחים ושאריות אוכל, והשארתי לה אותם בתוך מסכת אינהלציה ישנה, כשהגבעולים מציצים מחורי […]

אחרי מות אמי הגיע שעמומו של אבא שלי, כל יום מחוץ לביתי. בשעות יום צעירות היה בא עם הטנדר הלבן, או שהטנדר הלבן היה בא עימו. למעשה, הוא הגיע הרבה על הקטנוע. ואז התקשר, או צעק לי בשמי, או שָׁרק, או רק פילח את האוויר, ואני, אחרי כל צליל-שלא-אותת לי […]

אחרים לא הבחינו בזה, אבל אתם ידעתם שאפשרויותיכם מוגבלות. מעולם לא האמנתם ללהג המתרפס של הוריכם, כי אתם אחרים, בעלי כישרון ויכולת, תשוקה ליופי והבנה לעולם. ידעתם כי גורלכם נחרץ וכי שׂערכם ייאסר בגומיות דהויות, כי קירות יצמחו סביבכם, כי גופכם יחליד ויכבד, כי סנטרכם יישמט ויוכפל. במבט מרפרף מהצד […]

הקריאה הראשונה של הטקסט Feebleminded מאת הסופרת אריאנה הורוויץ הותירה אותי מוכת תדהמה. נלכדתי בדימויים המסחררים של הסיפור, אשר זרקו אותי אל מרחבים רחוקים ואל אפשרויות הקיום בתוך אותם חללים. את הקריאה של הטקסט תרגמתי דרך הגוף למחוות, לתמונות ולשאלות. במשך שלוש שנים עבדתי לצד השחקנית פיאמה קראנזה מאצ’י. יחד מצאנו […]

“הספרות היא משת״פית. היא הראשונה לקפוץ לעשות משא ומתן עם האויבים הכי גדולים. כי היא לא נמצאת בבידוד. ספרות היא השתתפות, התלכלכות, כניסה אל עובי הקורה של היומיום הכי יומיומי. ספרות […] מתלכלכת ונדבקת כל הזמן בחיידקים” מתוך “שפה שנפלה”, נעמה צאל, עומד להתפרסם בגיליון “הו!” 20         […]

טקסט זה מוקדש לזכרה של נעמה צאל אשר הסתלקה מהעולם בטרם מלאו לה ארבעים. עם שחר, לקראת היציאה להר לטובת תרגול מדיטציות שמבקשות להובילה לריפוי עצמי דרך ריקון התודעה השבעה, היא שואלת את עצמה האם זו היא הניבטת במעומעם מול המראה או מישהי אחרת (עיניים ריקות ומכווצות כמו שלה לעולם […]