“זאב, זאב”, אני הולכת וקוראת, וברחובות המתלחשים של תל אביב כולם זאבים. אף אחד לא עוצר להביט. הדרך מושכת אותם הלאה, עיוורים לסבך הרחובות, חירשים לקריאה, רק ריח המאורה, האפלולית, הלחה, מחכה להם בסוף הדרך. כמו רחם. להצמיד גוף אל גוף, להדביק את העפעפיים, וכל החטים והחודים נכנסים שוב אל […]

מה שלומך? שנשב בקרוב? מה נשמע? איך אתם? איך הבריאות? אני בסדר לא יכולה להתלונן רק רציתי לומר שלום חשבתי לשאול זה בסדר אם לא אכפת לך? זה בסדר אם אשלח לך? אם תוכלי תשלחי לי? אם תוכלי להסתכל? זה בסדר שאני שואלת? רק תהיתי מהי הדרך לשאול מבלי לחזור […]

שנה שלמה נפלתי וקמתי. אם יבקשו ממני לתאר את המצב שהייתי בו, אומר פשוט כך: על הפנים. שבתי ונפלתי אפיים ארצה, ואפי נמעך כנגד המדרכה. תחושת המשקל ניטלה ממני לפני הנפילה, ועל אף הבדיקות הרפואיות שעברתי בהצלחה במשך אותם חודשים ארוכים, נשברתי לרסיסים – כמעט. בכל פעם שזה קרה, באו […]

בתור צלמת, מעניין אותי לבחון ולהדגיש דווקא את חוסר הפוטוגניות, הקלקולים והעיוותים שנוצרים מצילום גוף. באנגלית, הדימוי (symbol) הינו סימן או תו המשמש לייצוג של אובייקט, פונקציה או תהליך. המילה ירייה באנגלית (shot) משמעותה לצלם. שם עצם המתאר ניסיון להבקיע מטרה; לצלם זאת אומרת לירות, לירות כלומר לצלם והדימוי משמעותו […]

ילד קטן עומד מול המיצג התת-קרקעי של אריות הים באקווריום של ניו יורק, פעור פה, פעור נפש, מ-ת-פ-ל-א. לראשו כובע של קייטנה, לגבו תיק של קייטנה ולגופו חולצה של קייטנה – כולם צהובים, כולם גדולים עליו בשתי מידות לפחות. הנקבוביות הרוחניות שלו נפתחות, המבקרים האחרים מתמוססים, העיניים שלו מתלכדות עם […]

פגשתי את לילית כשהייתי ילדה בירושלים. אני לא בטוחה איפה שמעתי על השדה המיתולוגית המסוכנת לראשונה, או כיצד נעשינו חברות. אני מרגישה כאילו היא תמיד היתה שם. כתבתי לה סיפורים בספרים קטנים שהכנתי בגודל זרת. אספתי לה פרחים ושאריות אוכל, והשארתי לה אותם בתוך מסכת אינהלציה ישנה, כשהגבעולים מציצים מחורי […]