נועם תפס טרמפ עם סוחר סמים שנסע ב-200 קמ"ש, ואז עם כומר פרוטסטנטי מתלמד שהתנצל על השואה, ואז עם סבתא'לה נחמדה, יהודייה למחצה, שידעה לומר בעברית ביטוי אחד בלבד: "בזק בינלאומי שלום", ופרצה בצחוק כל פעם שאמרה אותו, כאילו זה משהו גס נורא. וברגע מנוחה, שבו אכל כריך חצי יורו […]

עבודותיי המוקדמות מתרכזות בדימוי של השטיח, בחיבורו עם הטבע ומערכת היחסים שלו עם הגוף. עבודות כמו ׳שדה׳, ׳פורטרט עצמי ושטיח׳ ו-׳פורטרט עצמי מרחף׳, שמתעסקות בדימוי הגשמי של השטיח, שמות דגש על הנוכחות הפיזית של האובייקט ועל הנוכחות הדומיננטית בו נבדל השטיח משאר החפצים בבית בו גדלתי. אני מנטרלת את השטיח […]

פשוט הכול פשוט. משמרת בוקר מתחילה בשבע, משמרת ערב בשלוש ומשמרת לילה שעה לפני חצות. אחראית משמרת יושבת בראש השולחן, היא אישה מבוגרת, זקנה משנותיה, מקבלת ומעבירה שיחות למשמרות. ביום שולחים מהמטבח כריכים, משמרת ערב יורדת לאכול בחדר אוכל עובדים אבל האחרות הפסיקו, מוותרות פשוט. המנהלת אוכלת בחדר אוכל אורחים, […]

האישה משירות הלקוחות חוזרת אליי אחרי ארבעים דקות של המתנה על הקו. "סליחה", היא אומרת, "אלה השעות הכי עמוסות אצלנו. איזה חלקים אמרת שהתקלקלו לך?" "ה… אה, אה, האשכים", אני אומרת-לוחשת, "וגם, אה, נו, הפין". "ואיך זה קרה?" אני מכחכחת. "במדיח?" ולפני שהיא מספיקה להגיב, אני מוסיפה בהצטדקות, "היה כתוב […]

באחת וחצי בלילה אני נכנס לגריינדר, כי באמת לא נכנסתי לשם איזה עשר דקות, ואולי מישהו שלח לי הודעה, או סתם סימן להבה על הפרופיל שלי, ופתאום תתחיל שיחה מדהימה, כזו שמרגישים שזה זה, וככה גם נספר לכולם, שלמרות שהכרנו בגריינדר, זה היה זה, פשוט הרגשנו, ופשוט צריך להאמין, והאהבה […]

בין שנת 90' לשנת 92' גרתי בסמוך לגבול הצפון-מזרחי של ירושלים, בשכונה על צלע הר בשם הגבעה הצרפתית, הנמצא מול מדבר יהודה. מעבר לעמק היה כפר פלסטיני בשם עיסאוויה. למרות שהיה מרחק 15-20 דקות הליכה ממני, מעולם לא ביקרתי בעיסאוויה. כשהייתי בת ארבע או חמש, לא פגשתי ולו אדם אחד […]