התינוקת אוכלת את האור? האישה מיטיבה את מבטה, אבל אי-אפשר להתבלבל – התינוקת נחה בתוך ריבוע האור שנופל מהחלון על הרצפות, מתאמצת להרים אותו בידה, תוחבת את ידה לפיה. התינוקת אינה מתייאשת, פעם נוספת היא מנסה לאסוף את האור אל כפות ידיה, ממששת בלשונה את קרניו החמימות, והוא אינו משיב […]

פכפוך המים במפל, בעירת האש במדורה, ריצוד האור במסך – לא יכולנו להסיר את המבט. עבורנו, ילדי מפנה המאה, כל אלו היו מן הטבע, ואנחנו היינו למי שגילו יסוד חדש בעולם. בנינו ארמונות מחול, מסדינים, מגרוטאות, וגם כבשנו אותם במחוזות הדיגיטליים של המחשב, הגיימבוי והנוקיה שלנו. בבוקר מוללנו עלים בידינו […]

הסדרה נולדה מתוך פציעה קשה שחוויתי בעין השמאלית, אשר פגעה במידה ניכרת ביכולת הראייה שלי. עבודה זו הובילה אותי למסע מבפנים החוצה בהבנה שלי את העולם כפי שאני רואה אותו. דרך התצלומים אני שואל שאלות על הראייה כמנגנון של תפיסה ועל הצילום ככלי לראות אל תוך העולם. הראייה הפגועה הפכה […]

אם היו לנינה ימים יפים אי פעם, אני לא ראיתי אותם. כשהתוודעתי לקיומה היא כבר מזמן היתה ההומלסית שכל העיר הכירה: מצחינה וגיבנת, אגרסיבית עד כדי רתיעה, בזויה — ועם זאת גאה; מין מטרד עירוני שכולנו השלמנו איתו עם הזמן, כמו הצפות בחורף או בורות ברחוב העלייה. למרות כל התכונות […]

אמבולנס עד 2023, צילמנו את חיינו בדירה במשך יותר מאלף ימים. מה שהתחיל כפרויקט מגפה הפך למשהו מוזר יותר: תיעוד משפחתי, פרפורמנס, ולעתים ויכוח על השאלה אם בכלל צריך לצלם. הייתי בסלון, וסופיה היתה בחדר השינה כששמעתי את שמי מהמטבח. היא נפלה. סופיה ואני נאבקנו להרים אותה והתחלנו לצעוק אחד […]

  חודש אחרי ה־7 באוקטובר, כשהמלחמה כבר לא היתה רק אירוע אלא מצב חיים, פניתי לבתי ספר שהתלמידים שלהם פונו מבתיהם, מקיבוצים בעוטף ועד קריית שמונה, ושאלתי אם אוכל לקיים סדנאות צילום עם התלמידים. באותם שבועות היה נדמה שהכול נע בין דחיפות לקיפאון: המורים ניסו להחזיק מסגרת והילדים נשאו איתם […]

הזעתי עוד לפני שיצאתי מהבית. למה הלכנו, לא רציתי ללכת ורציתי ללכת מאוד ושנאתי את ההליכה. הולכים כי אין מה לעשות, אתה אומר לי. הולכים כי כבר אי־אפשר לשבת בבית ולחכות שהיום הזה יעבור, והיום שאחריו, מה איתו. צריך לעשות משהו, אני שומעת אותך חד. אבל אני שונאת את יום […]

פתיחה פתיחה פתיחה. הרמה הרמה הרמה. נגיעה נגיעה נגיעה. יד ימין מתנתקת מהמחצלת, מתרוממת אל החזה, נצמדת. שמאל, אותו סדר, אותו קצב. ואז שתיהן יחד אל המצח. הרמה הרמה הרמה. נגיעה נגיעה נגיעה. הורדה הורדה הורדה.  כשהזמנתי מקום בריטריט לא לגמרי ידעתי לומר מה הדבר שניסיתי להשתקם ממנו. כן, המלחמה. […]