יש מי שיאמרו כי הכתיבה קדמה לדיבור, וכי האדם התכתב עם העולם עוד לפני שידע להפוך את נהימות הקול למילים טעונות במשמעות. ניסיונות ההתכתבות הראשוניים ביטאו כמיהה לחיבור עם היקום, תשוקה לקשר, יותר משעסקו בהמשגה ובהגדרה, ורק במהלך הזמן ועם התהוות שפת הדיבור הוכפפו הסימנים הכתובים למשמעות קונקרטית, למילים ולמצלול. אם הכמיהה לקשר קדמה לניסיון להבין את העולם ולקרוא לדברים בשמם, נראה כי ההתכתבות היא ביטוי בראשיתי להשתוקקות לקרבה, לרצון להפר את הבדידות ולחרוג מהגוף, והדהוד לכך אפשר אולי למצוא במילים "לכתוב" ו"לבכות", שחולקות אותיות משותפות.

הפסיכואנליטיקאי השנוי במחלוקת הרולד סירלס מספר באחד מספריו על המפגש הבא בינו לבין מטופל שלו: "כאשר ישבנו בשקט, ומרדיו לא רחוק התנגן שיר עדין ורומנטי… חשתי לפתע שהאיש הזה יקר לי מכל אדם אחר בעולם, כולל אשתי" (בתוך על אי-היכולת לחלום, תומס ה' אוגדן, עם עובד, 2011). המשורר האפריקאי-אמריקאי סטרלינג […]