"אני מאמין באנשים" אמר, עומד מולי, מעט גבוה ממני, המגפון כבוי בביישנות לצד גופו. חיוכו כל כך מזמין, ועדיין כה רחוק למגע. איש שבשורה בידו, ולאן שהלך, המרכז נע יחד איתו. העיניים שלו היו צלולות כמו השמים, אלמלא תלשה השמש את הצבע מהכול. גם הם עמדו, שני גברים, גבוהים כמו […]

כמשקעים של זיכרון חסר צורה, רק בדיעבד היה נדמה לשומע הקולות שאת הנעצבת אשר ירדה מההר ראה לראשונה לאחר שהאזינה כנועת גוף מזה מספר חודשים למסר של אישיות נאצלת אשר היה זה למעלה מכוחה להבין. עדיין, היא אינה ספקנית דיה בכדי לקוות. שמא אז שמעה מפי מספר סיפורים המכונס בחלל […]

"אנחנו מצייתים רק מפחד", אני זוכר שברגר אמר לי פעם. ישבנו בבית חרושת נטוש גדול בפרידריכסהיין. אני, לין, ברגר וקלאוס. בימי ראשון הם חילקו ארוחות בחינם על בסיס תרומות לכל מי שידו לא היתה משגת ולשאר דיירי הבתים הנטושים בשכונה. כשהחומה נפלה לין פחדה .עולמה התפורר. היא גדלה במזרח ברלין […]

העין משוטטת על גבי תצלום של ידיים שמחזיקות מסיכות, עוברת לידיים שמצביעות על דבר מה שאינו נראה בתצלום, ומשם לדיפטיך של אשה שאוחזת מראה ומתאפרת, ולצידה מישהי עונדת מסיכה, ומשם לתצלום שחור לבן ובו כלי עבודה ארכיאולוגים פרושים לקראת ידו של המשתמש, ומשם לדמות וונדרוומנית שעפה, וידיה פרושות לפנים. מרגליה […]