"הספרות היא משת״פית. היא הראשונה לקפוץ לעשות משא ומתן עם האויבים הכי גדולים. כי היא לא נמצאת בבידוד. ספרות היא השתתפות, התלכלכות, כניסה אל עובי הקורה של היומיום הכי יומיומי. ספרות […] מתלכלכת ונדבקת כל הזמן בחיידקים" מתוך "שפה שנפלה", נעמה צאל, עומד להתפרסם בגיליון "הו!" 20         […]

טקסט זה מוקדש לזכרה של נעמה צאל אשר הסתלקה מהעולם בטרם מלאו לה ארבעים. עם שחר, לקראת היציאה להר לטובת תרגול מדיטציות שמבקשות להובילה לריפוי עצמי דרך ריקון התודעה השבעה, היא שואלת את עצמה האם זו היא הניבטת במעומעם מול המראה או מישהי אחרת (עיניים ריקות ומכווצות כמו שלה לעולם […]

אני יוצרת ׳קיבוצי אובייקטים׳ העשויים בעיקר מחומרי רדי-מייד ממוחזרים ומעודפי-ייצור. העבודות עשויות מרהיטים ביתיים, גדרות וכלים ציבוריים; חפצים אשר אוצרים את הגוף ותנועותיו בחלל. חומרים ׳זולים׳, כאלה שלא גוררים איתם הרבה היבטים קישוטיים או מיתוסים תרבותיים. אני מתמקדת באובייקטים אשר השימושיות היא התכונה המגדירה את טבעם, הם נתפרים יחד ויוצרים […]

עלה בדעתי שיש נוסח אחר של סיפורי אגדה – זה שבו הבחורה הצעירה והפשוטה מצילה את הנסיך שלה או את משפחתה. באגדה הדנית "היונה הצחורה", היונה/נסיכה מצילה נסיך שאחָיו הקריבו אותו למכשפה. כאשר הוא מנשק אותה, היונה שבה והופכת לנערה. ב"שבעת העורבים" של האחים גרים, נערה צעירה מצילה את אחיה […]

העניינים התערבבו אלו באלו עד שקצה החוט אבד בתוך פקעת סבוכה. לאחר שלא הצליח לגולל את רצף האירועים, ולא נראה באופק שביב של תקווה לשחזר אותם, הוא ויתר. הוא מצא עצמו משייט בעולם זר ומופלא. האהבה היתה שאלה פתוחה, כשמאחוריה משתרך שובל אור עוצר נשימה שבעדו לא ניתן לראות דבר. […]

״קרוב לשעה שבע, ירדתי מן האוטובוס שהסיעני עד לקירבת ביתי. פניתי אל הרחוב בו נמצא הבית וצעדתי ברגל. הגעתי לבית לאחר שעברתי את כל בתי הרחוב. נעצרתי והייתי כאילו מעולף משנוכחתי כי הבית אינו כלל בנמצא.״ את המשפטים האלה כתב סבא שלי, יצחק בר משה, כחלק מסיפור קצר בשפה הערבית. […]