יום ג' 7/7/2015 בגינה קוצצים את הדשא שני גברים לבושי שכפ"ץ צהוב המדברים ערבית… הצברים שבַּחלק החולי של הגן נגועים במחלה. למעט אחד, הם נדמים כעצורי גדילה, חומים ופצועים… הקולנוענים שהגיעו היום אל כיכר הבימה מתכוננים באיטיות. חלקם ישוב ומצפה לדבר-מה. חלקם עטוי אוזניות. שתי נערות צופות בהם כמו מתוכם. […]

12.6.15 מישהו סרג לגזעי העצים שרוולים. זה שקרוב אליי: קְרוֹשֶׁה משולב באניצים. הסבר: פס קרושה לבן-קרם (2 שורות), אניצי צמר ירקרקים משולבים בכדורוני תכלת, ירוק, כתום. פס קרושה אפור (3 שורות), אניצי צמר, וכך הלאה: בערך 35 שכבות (לבן, אניצים, אפור). כל שאר העצים לבושים היום גם הם בכל מיני […]

26/2/15 "אני תוהה מה אני מחפשת כאן, בנמוך, ומה אמצא. צריך סבלנות. כמו דייג. ילדה מריחה וקוטפת עלה של מלוּח". 18/3/15 "השמש כבר רומזת על הבקרים של הקיץ שבהם כבר אתקשה לשבת כאן מפאת היקידה. אבל עדיף לחשוב על עכשיו, עכשיו. מי יודע מה יהיה בקיץ".   בסתיו 2014, עם […]

31.5.15 הבוקר אני יושבת בגינה המונמכת כשפניי אל רחוב הוברמן, בעל הדירות המהודרות, וגבי אל התיאטרון. מולי חורש איש כהה עור בשכפ"ץ צהוב את המרצפות במין מכבש אדים. הוא צועד אט-אט, מושך ביצול המכונה, אדים לבנים סובבים אותו מכל עבר ועליו לצעוד חרש, לכבוש כל מרצפת בעדינות ובתשומת לב. כמין […]

מזה כמה שנים "כיכר התרבות" ("כיכר הבימה") מצויה במרכז מחשבותיי. בשלהי קיץ 2014, עם תום מלחמת עזה ההיא, התיישבתי בגינה המונמכת שיצר דני קרוון וכתבתי במשך שנה, בבקרים, יומן-מקום. התיישבתי שם לאחר ששהיתי בתחתית הכיכר, במקלט העצום החפור תחתיה, שאליו רצתי עם בתי הקטנה. קיוויתי שתיעוד רגעי היומיום יאפשר לי […]

"הספרות היא משת״פית. היא הראשונה לקפוץ לעשות משא ומתן עם האויבים הכי גדולים. כי היא לא נמצאת בבידוד. ספרות היא השתתפות, התלכלכות, כניסה אל עובי הקורה של היומיום הכי יומיומי. ספרות […] מתלכלכת ונדבקת כל הזמן בחיידקים" מתוך "שפה שנפלה", נעמה צאל, עומד להתפרסם בגיליון "הו!" 20         […]

א. כבר יומיים שאני רואה אנשים ישנים על ספסל בעיר. יום אחר יום. לא הייתי נותנת את הדעת על כך באופן מיוחד לולא הם לא נראו כמי שרגיל לישון על ספסל באמצע העיר – לולא היו בגדיהם נקיים, לולא היו שרועים כך על הספסל באמצע היום, הגב אל העוברים ושבים, […]