מזה כמה שנים “כיכר התרבות” (“כיכר הבימה”) מצויה במרכז מחשבותיי. בשלהי קיץ 2014, עם תום מלחמת עזה ההיא, התיישבתי בגינה המונמכת שיצר דני קרוון וכתבתי במשך שנה, בבקרים, יומן-מקום. התיישבתי שם לאחר ששהיתי בתחתית הכיכר, במקלט העצום החפור תחתיה, שאליו רצתי עם בתי הקטנה. קיוויתי שתיעוד רגעי היומיום יאפשר לי […]

“הספרות היא משת״פית. היא הראשונה לקפוץ לעשות משא ומתן עם האויבים הכי גדולים. כי היא לא נמצאת בבידוד. ספרות היא השתתפות, התלכלכות, כניסה אל עובי הקורה של היומיום הכי יומיומי. ספרות […] מתלכלכת ונדבקת כל הזמן בחיידקים” מתוך “שפה שנפלה”, נעמה צאל, עומד להתפרסם בגיליון “הו!” 20         […]

א. כבר יומיים שאני רואה אנשים ישנים על ספסל בעיר. יום אחר יום. לא הייתי נותנת את הדעת על כך באופן מיוחד לולא הם לא נראו כמי שרגיל לישון על ספסל באמצע העיר – לולא היו בגדיהם נקיים, לולא היו שרועים כך על הספסל באמצע היום, הגב אל העוברים ושבים, […]