חודש: ינואר 2017

סמנתה שוובלין

(1978) נולדה בבואנוס איירס ומתגוררת היום בברלין. כתב העת גרנטה בחר בה לאחת מ-22 הסופרים הטובים ביותר מתחת לגיל 35. קובץ הסיפורים הראשון שלה זיכה אותה בפרס הרלדו קונטי ובפרס הקרן הלאומית לאמנויות בהיותה בת 22. קובץ סיפוריה השני זכה בפרס “קסה דה לס אמריקס” ב-2008. ב-2012 היא זכתה בפרס […]

ילדות תפוזים

ילדות תפוזים

בחצר שמתחת לבניין, איפה שנגמר הדשא, היינו משרטטים בסכינים כדור ארץ עגול וגדול ומחלקים אותו בינינו. בדרך כלל עשינו את זה בחורף שבין הגשמים, החורף של הילדות נראה לי תמיד יותר קר ויותר רטוב. אחר כך כל אחד בתורו היה זורק את הסכין, נועץ אותה באדמה, מותח עד לאיפה שהיה […]

תשעים ותשע אחוז

תשעים ותשע אחוז

הדוד אורי הוא מסוג האנשים שעליהם נכתבים סיפורים. באותם ימים הוא נחשב לרווק צעיר שאמר ועשה דברים שאיש לא העלה על דעתו. הוא נהג לספר איך שיחק בסרט גבעה עשרים וארבע אינה עונה ואיך התיידד במהלך הצילומים עם שושנה דמארי, אריק לביא וחיה הררית האגדית. פעם טען בלהט שירושה גדולה […]

עמונאל פייצביץ, ללא כותרת, 2015

ילדי הגטו – שמי אדם

המחברות הללו הגיעו אליי בדרך מקרה והיססתי רבות לפני ששלחתי אותן לפרסום בבית ההוצאה הביירותי “דאר-אלאדאב”. אודה על האמת, היסוסיי נבעו מתחושה מעורפלת של הערצה מהולה בקנאה ושל אהבה מהולה בשנאה. הכרתי אישית את כותב המחברות הללו, שהנו גם גיבורן. שמו היה אדם דַנּוּן או אדם דַאנוֹן. פגשתי אותו פעמים […]

מיכל בראור, ללא שם, מתוך הפרוייקט ציפורי טרף, ציפורי שיר, 2015

מכירה פומבית

אמי ואני ישבנו פנים אל פנים כפי שבעבר היו הנשים מסבות במסיבות התה. כעת לא נותר מהן דבר, למעט שתי כוסות פינג’אן קטנות ושולחן פלסטיק זול, מכוסה במפה סורית שרכש אבי בעמאן לפני שלושים שנה כדי שלא נבחין בעומק הקריסה הכלכלית. אמי ניסתה אט אט, בזמן שנראה כנצח, לקרב את […]

אורית סימן טוב, מלון פאלאס ירושלים, 2008

בית הכנסת הגדול בבגדאד

חלם בירושלים והנה עומד החכם בראש בית הכנסת הגדול של בגדאד, צְלַאת אֶל-כְּבִּירִי, ועל ראשו טורבן כעל ראשו של הבן איש חי בתמונותיו, וקהל אדירים של אנשים עומד לפניו להקשיבו, ובתוכם רואה הוא את אביו ואמו וסבותיו וסביו, עליהם השלום, וכל שאמר החכם באותו היום בבית הכנסת בירושלים אומר הוא […]

שיגעון בשניים

שיגעון בשניים

בית החולים “שערי יזראל” בלואר איסט סייד בניו יורק הוא מבנה גדול וסגור ללא חצר. שש הקומות חולקות מערכת אוורור אחת, שנושאת חיידקים מאגף לאגף. ברוב המחלקות ניתן לפתוח מעט את החלונות כדי לאוורר את החדרים, אבל במחלקה הפסיכיאטרית–גריאטרית החלונות נעולים מטעמי בטיחות. יש ימים שבהם המחלקה מסריחה עד כדי […]

אסתר שניידר, אף-על-פי, 2015

הבית האחר

קולה הצורם של הזקנה הכה בחלל האוויר. לרגעים הוא נשמע כמו הלמות תופים של תזמורת הצועדת ברהב הלווייתו של איש רם מעלה, או, לפחות, כמו צלצול פעמון היד העשוי מנחושת אשר הקפיא את הדם בחצר בית הספר באותם ימים, מבשר את תחילת הלימודים. קולה של הישישה קרע את מעטה השתיקה […]

מירב שין בן-אלון, הפסל בבן גוריון, 2015

נישואים נקיים

צפצופי מכונת הכביסה שסיימה לעבוד, העירו את בעלי והוא יצא מנומנם מחדר השינה “בוקר… מצטער. שאחליף אותך”? הכביסה בסופי השבוע היא בדרך כלל באחריותו, אבל אתמול הוא נשאר לעבוד עד מאוחר בבנק וחזר רק עם הרכבת האחרונה. כך שהיום החלטתי להחליף אותו. “אל תדאג. שומע? כיבסתי גם את החולצה הירוקה […]

שיחה

שיחה

סטלין והיטלר מתמקחים. הם יושבים ליד שולחן עץ קל קטן, על השולחן עומד נר כבוי, אור בוהק נכנס מהחלון. סטלין: אתה תהרוג 100,000 ואני אהרוג 500,000. היטלר: לא – אני אהרוג 1,000,000 ואתה תהרוג 75,000. סטלין: אתם תרצחו, אנחנו גם נאנוס. היטלר: אתם תאנסו, אנחנו בעיקר נרצח. סטלין: אני ארצח, […]

אם איני אלא מסע

אם איני אלא מסע

א. נחיתה למחרת היום שבו הוצאתי רישיון טיס המראתי לפנות בוקר לכיוון הים. משאלתי הדחופה לעזוב ולהשאיר הכול מאחור התממשה, לחרדתי, מעבר לציפיותיי – רצועת החוף התגלתה כקצה צוק, שמעברו מרבד עננים אינסופי. כאילו תזוזת הלוחות הטקטוניים – בזמן שאמור היה להימשך מיליוני שנים אך חלף בִּן לילה – הובילה […]

השעה הסגולה

השעה הסגולה

1. סוס מעוות, באחרית ימיו, משקיף על הכביש המהיר, שעליו שועטים עדרי מכוניות שכוחן כוחות סוס רבים. הוא אינו יכול לומר מה הוא חושב, אבל הוא בוודאי חש בפעימה הנובעת מן הכביש, לאין הפוגות; עצב מנקר בלבו; תחושת בזבוז של מי שנשא על גבו שנים על גבי שנים של עמל, […]

ריו שלך

ריו שלך

אחרי שבע שנות מגורים בחוץ לארץ אני מגיעה לריו דה ז׳ניירו בסוף דצמבר, באמצע הקיץ. הקירות והרהיטים בבית מסתתרים מתחת לשכבה של טחב. אלמלא העיגולים הירוקים ששרטטה הרטיבות הייתי מפקפקת בקיומו של פרק הזמן שמפריד בין העזיבה לחזרה. הריח החזק כמעט מבריח אותי, אבל אני מתגברת – ונכנסת. אני משאירה […]

אבנים וארטישוקים

אבנים וארטישוקים

1. אני יושבת עם חברה בקְלוֹזֶרי דֶה לִילָה במוֹנְפַּרנאס, והיא מספרת לי שני סיפורים. הראשון הוא על סבא שלה, שהגיע לתחנת הרכבת גָר דֶה ל’אֶסט בפאריס אחרי השואה שכל ארבעים ושניים בני משפחתו נספו בה. הוא היה רעב, אולי אפילו גווע ברעב, והתיישב במסעדת התחנה. המלצר הושיט לו תפריט והסבא, […]

מה האיש אומר

מה האיש אומר

איך שעלינו למונית הייתה לי הרגשה לא טובה. וזה לא בגלל שהנהג ביקש ממני בחוסר סבלנות שאחגור את הילד מאחור אחרי שכבר חגרתי אותו או בגלל שהוא סינן משהו שנשמע כמו קללה כשאמרתי שהנסיעה היא לרמת גן. אני נוסע הרבה במוניות וכבר רגיל לעצבים, לחוסר סבלנות, לעיגולי הזיעה מתחת לבתי […]

החומר הבלתי נעתר

החומר הבלתי נעתר

א אני מנסה להתחקות על עקבותיו של אבא. לגעת באותו חלק בי שמעולם לא היה לו הורה. בוויקיפדיה כתוב: ישראל זרח גרטלר, נולד ב־1909 בינדזייב, פלך קילצה ,פולין. בהיותו בן שש־עשרה הצטרף לתנועת הנוער ועלה לארץ. הסתובב כפועל בגבעת השלושה, ובמחניים עבד בפרדס של קרוב משפחה ,כנראה שלא מצא בכך פשר […]

בתנועה ים תיכונית מתמדת

בתנועה ים תיכונית מתמדת

אולי אנחנו האויבים של עצמנו בת ים, שנות השבעים: זה לא כבר הסתיימה המלחמה הנוראית עם הארץ שממנה באו הורי, מצרים. אני לא זוכר דבר מהמלחמה. הייתי רק בן שנה וחצי. אבל אני זוכר מראות, מפגשים משפחתיים, מילים שנאמרו וסיפורים שבאו בעקבותיה. הבן של השכנה חוזר מהשבי המצרי וכל השכנים […]

קלאודיה רנקין

(1963) היא משוררת וסופרת. בין פרסומיה Don’t Let Me Be Lonely (2004), Citizen: An American Lyric (2014). היא יושבת הראש של אקדמיית המשוררים האמריקאים, מלמדת בפומונה קולג’ וזוכת פרס ג’קסון לשירה לשנת 2014. היצירה המופיעה בגיליון זה לקוחה מתוך ספרה Citizen: An American Lyric ופורסמה לראשונה בגרנטה בשנת 2014. כל […]

דיפטי קאפור

היא סופרת ועיתונאית המתגוררת בגואה, בוגרת אוניברסיטת דלהי בעיתונאות ובסוציולוגיה. ספרה הראשון, A Bad Character, ראה אור בהוצאת רנדום האוס בשנת 2014. הסיפור “הכנסה כפולה” התפרסם בגיליון מספר 130 של גרנטה. כל הזכויות שמורות לדיפטי קאפור.    

אן קרסון

(1950) היא משוררת, מסאית ומתרגמת קנדית, פרופסור ללימודים קלסיים. זוכת פרס ת.ס. אליוט לשנת 2001. בין ספריה: If Not, Winter: Fragments of Sappho (2002), NOX (2010), Antigonick (2012)    

רונה ברנס

(1987), חיה בירושלים. עורכת ומתרגמת. מאמריה ומקצת מסיפוריה ושיריה התפרסמו עד כה במקומות שונים בארץ, בדפוס ובאינטרנט, ובאופן קבוע באתרהּ “אשפתון”. עורכת עם אמיר מנשהוף ושי מנדלוביץ’ את ערובין (קבצים ספרותיים) ומחפשת אכסניה לספר שירה (ארבעה שערים) ולקובץ סיפורים ונובלות (רשימות גוף). בעלת תואר שני בספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. […]

הרוקי מורקמי

(1949), מהבולטים שבסופרי יפן. ב-2006 זכה בפרס פרנץ קפקא לספרות. בין ספריו יער נורווגי (כתר, 2000), דרומית לגבול, מערבית לשמש (מחברות לספרות, 1999) וקורות הציפור המכנית (כנרת זמורה ביתן, 2005). בספר אנדרגראונד (1998) ראיין את קורבנות התקפת הגז ברכבת התחתית בטוקיו. הסיפור “הליכה לקובה” ראה אור לראשונה בגיליון מספר 124 […]

רות אוזקי

(1956), סופרת, קולנוענית ואשת כמורה זן בודהיסטית. בין ספריה: שנת הבשרים שלי (עם עובד, 2001), על פני הבריאה כולה (עם עובד, 2006) וסיפור זמני (עם עובד, 2014) שהיה מועמד לפרס מאן בוקר לשנת 2013.    

שועי רז

1973, ד”ר לפילוסופיה והיסטוריה אינטלקטואלית (בהקשרים יהודיים וערביים), פוסט-דוקטורט ועמית הוראה באוניברסיטת בן גוריון בנגב; כותב שירה, פרוזה ומסות; עורך ספרים ומאמרים; מנחה סדנאות לימוד בספרוּת ואמנות בחנויות ספרים עצמאיות: כותב את האתר האישי ‘פֶּרֶא אדם חושב’.  

עאידה נסראללה

(1956), דוקטור לאמנות, סופרת, מחזאית, משוררת, אמנית ומבקרת אמנויות רב-תחומית. בוגרת התוכנית הבינלאומית לסופרים IWP ומרצה לאמנות רב-תחומית במדרשה בבית ברל. מתמחה באמנות נשים פלסטיניות. עורכת בירחון אלחצאד מטעם מרכז המחקר לשפה ותרבות בבית ברל. חברת קבוצת התיאטרון ההיברדי בניו יורק. מחזותיה עלו בקריאה תיאטרלית בישראל (תיאטרון צוותא, והתיאטרון הערבי […]

רון עמיר

(1973) חי ועובד בתל אביב. בוגר בית המדרשה לאמנות בבית ברל. הציג בארץ ובעולם במוזיאון הרצליה לאמנות, מוזיאון חיפה לאמנות, המשכן לאמנות בעין חרוד, גלריה חזי כהן, גלריה דביר, The Institute of Contemporary Art Philadelphia; Kornerpark Gallery, Berlin. זוכה פרס האמן הצעיר של משרד התרבות והספורט, פרס עידוד היצירה של […]

באסם אל-נבריס

(1960), משורר וסופר פלסטיני, יליד מחנה הפליטים חאן יונס ברצועת עזה. פרסם עד היום תשעה ספרים – בין בשירה, בין בפרוזה. בשנתיים האחרונות מתגורר בברצלונה. מחרוזת שירי ההייקו “אין דובדבנים בעזה” נוצרה בקיץ 2014.

איל שגיא ביזאוי

בעל תואר ראשון בספרות ערבית ובלימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת תל אביב ותואר מוסמך בתוכנית ללימודי תרבות מהאוניברסיטה העברית. דוקטורנט וחוקר תרבות וקולנוע מצרי, מלמד תרבות פופולרית בעולם הערבי, קולנוע מצרי ויחסי יהודים-ערבים בקולנוע בבצלאל, במכללה האקדמית ספיר ובאוניברסיטת תל אביב. יועץ ועורך תוכן בתחום הדוקומנטרי, במאי סרט ערבית (2015).

יודורה וולטי

(2001-1909) הייתה סופרת אמריקאית שנודעה בכתיבתה על הדרום העמוק של ארצות הברית. היא כתבה סיפורים קצרים, נובלות, רומנים ומאמרי ביקרות רבים. ספרה The Optimist’s Daughter זכה בפרס פוליצר לשנת 1973. בין הפרסים הרבים בהם זכתה הוענקה לוולטי מדליית החופש הנשיאותית. אהבה ראשונה, אוסף סיפורים קצרים פרי עטה, ראה אור בעברית […]

יונתן לוי

(1974) נולד במונטריאול, קנדה, ומתגורר בקריית טבעון. ממקימי בית הספר התיכון וולדורף שקד ומלמד בו תנ”ך, תולדות האמנות ותיאטרון. עורך כתב העת אדם עולם. מחזותיו סדאם חוסיין ורפול והים מוצגים בימים אלה בהפקת הזירה הבינתחומית. רשימות “מסעות רפול” המתפרסמות כאן הן חלק מתוך המחזה רפול והים.    

רון דהן

(1979), משורר וסופר, מייסד אתר “אינדיבוק” לספרות. עד כה פרסם שלושה ספרי שירה ורומן. הסיפור “הסמוראי” עתיד לראות אור בקובץ סיפורים קצרים שיצא בחודש מרץ 2015 בהוצאה עצמית.    

טטיאנה סאלם לוי

(1979), סופרת ומתרגמת. נולדה בליסבון ומתגוררת בריו דה ז’ניירו. ספר ביכוריה, A chave de casa (2007), זכה בפרס סאו פאולו לספרות. ספרה השני, Dois rios (2011), ראה אור גם בגרמנית, באיטלקית ובפורטוגזית. סאלם לוי היא אחת מן הסופרים הצעירים והמבטיחים של גרנטה ברזיל לשנת 2012. הסיפור “ריו שלך” ראה אור […]

דורית פלג

(1953), ילידת חיפה חייתה תקופות ארוכות בסין, אתיופיה, דרום אמריקה ונואיבה. עבדה כמהנדסת תוכנה, קוטפת מלונים, מוכרת בקיוסק, מנחת סדנאות כתיבה ומרצה בתחומי האמנויות. זכתה בפרסים ספרותיים רבים, ביניהם פרס היצירה לספרות יפה ומענק קרן ת”א לספרות ואמנות. ספריה: קווים לבנים (ספרית הפועלים, 1985); אונה (הקיבוץ המאוחד, 1988); קולה של […]

מירוסלב פנקוב

(1982) מחזיק בתואר שני בכתיבה יוצרת מאוניברסיטת ארקנסו. זוכה פרס הסיפור הקצר הבינלאומי מטעם ה-BBC לשנת 2012 ופרס יודורה וולטי. ספר ביכוריו לקנות את לנין (עם עובד, 2012) תורגם בשנים האחרונות לעשרות שפות. הסיפור “כופר נפש” ראה אור לראשונה בגיליון מספר 124 של גרנטה. כל הזכויות שמורות למירוסלב פנקוב.   […]

בר חיון

(1979) גדל בהרצליה ובניו ג’רזי ומתגורר בגבעתיים. זכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ לשנת 2006, לשעבר עיתונאי בעיתון TheMarker, כתב ביקורות למוסף ספרים בעיתון הארץ ומאמרים בנושאי מדע ואמנות בכתב העת עיניים. ב-2013 היה שותף בהקמת כתב העת הדיגיטלי אלכסון להגות ומדע פופולרי. כיום מרצה לספרות וכתיבה בבית הספר […]

נורית זרחי

סופרת ומשוררת, בוגרת האוניברסיטה העברית. נולדה בירושלים ומתגוררת בשפלה. אֵם וסבתא. מודה מקרב לב ליואב איתמר על עבודת העריכה של “החומר הבלתי נעתר”.    

עידן צבעוני

(1964) הוא עורך הוצאת רסלינג. מפרסם מסות ספרותיות וביקורות ספרים. ערך (בשיתוף עם יצחק בנימיני) את אסופת המאמרים “עבד, התענגות, אדון – על סאדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה וביקורת התרבות” (רסלינג, 2002); פרסם את המסה “שדות תעופה או נוסטלגיה לעתיד” בספר “חללים, שדות תעופה, קניון” (רסלינג, 2004). ספרו “רפאים בכל מקום” ראה […]

איאד ברגותי

(إياد برغوثي) (1980) נולד בנצרת ומתגורר בחיפה. סופר, מתרגם ועורך. משמש כעורך המשנה של סדרת “מכתוב” לתרגום ספרות ערבית לעברית במכון ון ליר. אסופת סיפורים קצרים פרי עטו, بين البيوت (בין אלביות), ראתה אור בהוצאת דאר מלאמח, קהיר, 2011. הרומן הראשון שלו, بردقانة (ברדקאנה) ראה אור בהוצאת דאר אלאדאב, ביירות, 2014, […]

נד באומן

(1985), סופר ועיתונאי. למד פילוסופיה באוניברסיטת קיימברידג’. ספרו הראשון, מתאגרף חיפושית (סאגה, 2014), זכה בפרס בריטניה וכן בפרס גולדברג. באומן נכלל ברשימת עשרים הסופרים הצעירים המבטיחים של גרנטה לשנת 2013. הרומן האחרון שכתב הוא Glow (2014), וממנו לקוחה היצירה המופיעה בגיליון זה, שהתפרסמה לראשונה בגיליון מספר 123 של גרנטה. הספר […]

רופרט תומסון

(1955), סופר אנגלי, מחברם של הספרים The Book of Revelation (1999), Death of a Murderer (2007) והביוגרפיה This Party’s Got to Stop (2010). הסיפור “החיים בפארק” פורסם לראשונה בגיליון מספר 110 של גרנטה. כל הזכויות שמורות לרופרט תומסון.    

רבקה סולניט

(1964) פרסמה שלושה-עשר ספרים בנושאי אמנות, מרחב ציבורי וחברתי, אקולוגיה, פוליטיקה, תקווה ומשמעות. ביניהם A Field Guide to Getting Lost(2005), The Faraway Nearby(2013) ו Men Explain Things to Me(2014). הרשימה “שערי הגעה” ראתה אור לראשונה בגיליון מספר 127 של גרנטה. כל הזכויות שמורות לרבקה סולניט.    

מארי דריוסק

(Marie Darrieussecq) (1969) חיה בפאריס ופרסמה תשעה רומנים, ביניהם הספר חזירויות (עם עובד, 1998). הרומן האחרון שכתבה, דרוש הרבה כדי לאהוב גבר, פורסם ב-2013 וזכה בפרס מדיצ’י. יצירותיה תורגמו ליותר משלושים שפות. הסיפור “רוסו והחתלתולה” פורסם לראשונה בגליון מספר 110 של גרנטה.    

ריקרדו ליסיאש

(Ricardo Lísias) (1975) נולד בסאו פאולו. מחברם של שני קובצי סיפורים קצרים ושל חמישה רומנים, האחרון שבהם הוא גירושין שיצא לאור בשנת 2013. סיפורים קצרים מפרי עטו ראו אור בגיליונות מס’ 2 ו-6 של גרנטה ברזיל, והסיפור “אוו מוראלס” ראה אור בגרסה האנגלית של גרנטה במסגרת גיליון המקבץ מיטב מן […]

אוסה פוסטר

(Åsa Foster) (1976) מחזיקה בתואר ראשון בפוליטיקה וממשל מאוניברסיטת קוואזולו-נטאל בדרום אפריקה ובתואר שני בכתיבה יצירתית מאוניברסיטת לונד בשוודיה. ספרה הראשון, “לא תמיד צריך לדבר על זה”, ראה אור ב-2014. הסיפור “חופשה ליד הים” התפרסם לראשונה בגיליון מספר 1 של גרנטה שוודיה.    

מוחמד חניף

(Mohammad Hanif) (1964) הוא סופר ועיתונאי פקיסטני. כעיתונאי עבד בעבר בוושינגטון פוסט, באינדיה טודיי ובבי-בי-סי בלונדון. הרומן הראשון שכתב, מלכודת המנגו (מטר, 2010), היה מועמד לפרס הבוקר, והרומן השני, גבירתנו אליס באטי (2011), היה מועמד גם הוא לפרסים רבים. הסיפור “באט ובאטי” פורסם לראשון בגיליון מספר 122 של גרנטה.   […]

מעיין רוגל

(1980) נולדה בירושלים ומתגוררת בתל אביב. סופרת, תסריטאית ואמנית לחימה. ספר הביכורים שלה היינו יכולות לנסוע ראה אור בסדרת “מקומי” (2011) וזכה במענק גולדברג של קק”ל וכן במענק “עם הספר” של משרד התרבות וקרן רבינוביץ’. “יער” הוא חלק מתוך נובלה מאוירת בכתובים, אשר נולדה בנסיעה בין ורשה לקרקוב ומבוססת על […]