לוגוס ואימאז'
.
בראשית היתה אצלי המילה.
המילה הבוראת, המילה החושבת ומחשבת.
קודם היתה אצלי המילה, ואחר כך התמונה. את לימודי האמנות התחלתי בגיל שלושים ואחת, אחרי שלוש שנים של לימודי מחשבת ישראל ובלשנות. והמילה פינתה חלל לתמונה, והן שהו יחד. חלוקת התפקידים בין השַׁליטה הוותיקה לבין הנחנכת הצעירה לא היתה לי ברורה. היו קרעים ובקיעים, והתקשיתי לפייס בין השתיים.
בקבלת הספירות מתוארת ספירת בינה (לאה) כמי שמתקנת (מקשטת) וחונכת את ספירת מלכות (רחל) לקראת כלולותיה. הרגשתי שבאורח דומה, המילים מקשטות לאט-לאט את התמונה ועוזרות לה להצמיח רגליים משלה.
אך עם הזמן התחוור לי שהציור (והמלאכה האמנותית בכלל) הוא עבורי הקרנה של מצב שקודם למילה ולמחשבה, שקודם לפירוד. המבע הוויזואלי לא נאמר, אלא מחלחל ונִקווה ונשפך. אחר כך מצטרפות אליו המילים, והן מבארות את מקורות הנביעה ואת אופן ההתלבשות שלהם בחומר. מספרות איך ולמה התגלגל האינסוף חסר הצורה לקבל גוף (=עבודת האמנות) בעולם התופעות.
התמונה המתינה בסבלנות עד שהמילים, באצילותן, יפנו לה מקום; יספרו מה הציור רוצה להגיד.
*
הַפְּרִיכוֹת
עַצְמוֹתַי הַפְּרִיכוֹת
נִשְׁבָּרוֹת כְּנֶגֶד עַצְמָן.
הַמְּלוּחוֹת
דִּמְעוֹתַי הַמְּלוּחוֹת
מְבַכּוֹת אֶת פֹּרֶך גַּרְמָן.
כְּלִיל עוֹרְקַי סִיד וַטֶרֶשׁ,
אַךְ רֹאשִׁי נֶאֱמָן –
קַדַחְתּו שֶׁפִי חֶרֶשׁ,
תַּלְתַּלָּיו רֶוִי מָן.
לוּ נִתְּנָה לִי
עוֹד שָׁהוּת אַחַת
עוֹד שְׁפִיּוּת אַחַת,
תַּפּוּחִין-תַּפּוּחִין הָיִיתִי מַרְעִישׁ.
אֶת אַפִּי מַאֲרִיךְ הָיִיתִי
וְאֶת פִּי מְקַצֵּר,
אַךְ אֵין בְּיָדַי לְהַלְבִּישׁ,
לְעִתִּים,
אֶת עַצְמִי הַפְּרִיכָה.
דִּמְעָתִי הַמְּלוּחָה יוֹצֵאת מֵעֶדְנִי,
לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגַּן בִּמְקוֹמִי.
אֵיכָה אַלְבִּישׁ עוֹלָמוֹת-עוֹלָמוֹת,
וּמִי יְנַקֶּה אֶת חַדְרִי?
-=-
*
נִפְרַמְתִּי מִמֵּךְ מְשֻׁגָּעוֹת,
וְאַתּ אֵינֵךְ לִפְרִימָה.
מְהַדֶּקֶת תְּפָרַיִם וּמַבְרִיחָה יוֹנִים-יוֹנִים,
אֶצְבְּעוֹתַיךְ,
אֶל חֻלְצָתִי.
עוֹד שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה יִדָּרְשׁוּ,
חִזּוּק כַּפְתּוֺרִים,
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיִי שָׁם לִרְאוֹת,
לַחֲזוֹת מִבֵּין קִבְרוֺתַיִךְ:
בְּכָל הַתְּפָרִים מוּסָרִים,
בִּי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקָתֵךְ,
בָּנוּ נִפְרָמִים שְׁפוּיוֹת.
וְאָז אֲנִי אֵדַע שֶׁמַּתִּי.
-=-
תחביר
הָלַכְתִּי לִישֹׁן כְּשֶׁיָּדֶיךָ סְבִיב מֹתְנַי,
וּבַבֹּקֶר
הֵן הָיוּ סְבִיב צַוָּארִי,
וְנוֹתְרָה עִקְבָה שֶׁל כַּף יָדְךָ עַל הַמֹּתֶן.
מִבְנֶה עֲלִיָּה לֵילִי,
כְּמוֹ בִּשְׁאֵלָה בְּנוּיָה כַּהֲלָכָה.
-=-
לוויתן
הַלִּוְיָתָן הוּא סַכִּין מְלֻבָּן.
הוּא עוֹבֵר עַל הָעוֹר שֶׁלִּי,
הוּא נִכְנָס תַּחְתַּי.
הוּא יָפֶה.
הוּא חָלָק, הַלִּוְיָתָן.
הַלִּוְיָתָן מְפַזֵּז בְּתוֹכִי,
מָה הוּא אוֹמֵר?
הוּא אוֹמֵר: אַתָּה שֶׁלִּי
אַתָּה נָגוּעַ בַּחֲלָקוּת
אַתָּה פֶּתַח נְשִׁיפָה עָגֹל וְיָפֶה.
עָלִינוּ שְׁנֵינוּ לִנְשֹׁם יַחַד – –
גַּם אֲנִי לִוְיָתָן!
לִוְיָתָן שֶׁלִּי, בִּקַּשְׁתִּי,
הִשָּׁאֵר עָמֹק-עָמֹק אִתִּי,
שֶׁלֹּא אֶכָּוֶה,
שֶׁלֹּא, בְּרֶגַע שֶׁל נְשִׁיפָה,
אֶרְאֶה אֶת עַצְמִי מִשְׁתַּקֵּף בַּיָּם,
לוֹבֵשׁ חֲלִיפַת לִוְיָתָן.
מהדורה מקוונת | יולי 2023
דימוי ראשי: ידידות מס' 2, 2021, שמן, צבע אקרילי, ספריי, סרט דביק ומסמרים על בד, 45×65
