נינה הקדושה
אם היו לנינה ימים יפים אי פעם, אני לא ראיתי אותם. כשהתוודעתי לקיומה היא כבר מזמן היתה ההומלסית שכל העיר הכירה: מצחינה וגיבנת, אגרסיבית עד כדי רתיעה, בזויה — ועם זאת גאה; מין מטרד עירוני שכולנו השלמנו איתו עם הזמן, כמו הצפות בחורף או בורות ברחוב העלייה. למרות כל התכונות […]

