מחבר: גרנטה

קוראות וקוראים יקרים

“חללי מבוכה” הם הזמנה לשוב ולדמיין יחידת זמן מעבר המאופיינת במצב של אי-נוחות, לעתים בושה, מצב שבו התנועה מוגבלת, וההתבוננות נוטה פנימה, ללא מטרה או כיוון. כשעוברים בחללי המבוכה צצים ועולים רגשות של דיסאוריינטציה, פחד, עיוורון, טראומה וזרות פנימית; תחושה עזה של געגוע והתרפקות על זיכרונות רחוקים; וגם, רצון להיחלץ מהקיים ולעבור לחלל המבוך הבא. השהייה בתוך חללי מבוכה היא הזדמנות להתערבב עם רסיסי זהות מנוגדים לשלנו ולסמן נקודות ציון חדשות של גילוי, קינה, שתיקה או חזרה למקום שממנו באנו.
עם איסוף היצירות, עמדו לנגד עינינו ז’קלין כהנוב ותפיסת הזהות הלבנטינית שלפיה אפשר למוסס גבולות ולחיות בין שני עולמות ואף יותר, בפסיפס עשיר של ריבוי תרבויות סותרות ומנוגדות המפרות זו את זו בשיחה בלתי פוסקת. כנגד מה שחלמה כהנוב, נראה כי מצאנו את הלבנט של היום כאוסף של ניגודים המכונסים בתוך עצמם ומגוריהם, ללא יכולת חופשית להגר מתוך הזהות העצמית ולגלות אל עבר זהות תרבותית מעורבת, היברידית, כזו שמאפשרת יחסים של גמישות והשתנות מחשבתיות מרחיבות ומצמיחות במקום שבין הים לנהר.

חוויות החיים של הדמויות שעולות מתוך הסיפורים ומקום התרחשותם, הבדיוני, הממשי וזה המחולץ מתוך הזיכרון, מלווים במבוכה עיקשת, אישית וקולקטיבית של שייכות, ונדמה שלמרות הזמן שעובר, העקירה והגלות הפנימיות מתקיימות בתוך חלל שנמתח הרבה אחרי שהתנועה הפיזית עצמה הסתיימה.
במסה “האורחים”, המבוססת על דברים שנשא הישאם מטר בהרצאה לזכרו של אדוארד סעיד ב-2018, מתוארת מערכת היחסים האוטוביוגרפית והבדיונית שקשרה בין אדוארד סעיד וג’וזף קונרד העקורים. “גלות הינה מצב קמאי”, הוא מצטט את אדוארד סעיד. “מה שאתה משיג הוא בדיוק מה שאינך רוצה לחלוק עם אחרים […]”. בשיחה דמיונית המבוססת על קולאז’ מתוך שתי הרצאותיה של רונית מטלון על ז’קלין כהנוב, נעמה צאל מתחקה אחר קול צעדיה של הסופרת והמסאית ז’קלין כהנוב, ששום דבר אצלה אינו דבר אחד, ואחר צלילי כתיבתה ביצירתה של רונית מטלון. איל שגיא ביזאוי, במסה על חיי אביו שהותיר אחריו כתב יד ביוגרפי בשפה הצרפתית, על בליל לשונות כזיכרון, מציע הסתכלות מחודשת על המושג אל-חואג’ה – הזר המקומי על אדמת המזרח.

ברשימה “שכן טוב” מזכיר לנו גלילי שחר כי אם ניטיב להכיר בשני עבריה של השפה העברית, שהיא לא במזרח ולא במערב, אלא משמשת ביניהם כלשון תרגום, נזכור גם את גורל העומדים על גדות הנהר, ונצליח לראות למרחוק ולהתכונן לקראת שובם של השמות החבויים והנפקדים.

איאד ברגותי, עלמה גניהר ונגה רש מטשטשים את הגבולות של יחסי השכנות, הפלישה והסכסוך האנושי ארוך השנים שאלן פראח תוהה אם מישהו אי פעם יוכל להבין אותו, בסיפורים קצרים שנוגעים במקום, באדמה, בצמחים, בבעלי החיים ובסכנת ההכחדה. האם נצליח להישאר זרים לעצמנו? האם נוכל להיטיב כ”שכנים טובים” גם עם האדמה? האם נוכל לעמוד על הסף ולהיות בו בזמן אורחים ומארחים?

דעאל רודריגז גארסיה, בסיפור “אושר יש”, מאפשר לגלות בין השאר את היררכיית הזהויות המקומית. מהקופאית ועד מנהל הסניף, כל אחד מבעלי התפקידים מקבל זהות לפי הוותק שיש לו על האדמה. ב”שיעור חינוך”, מאת ענת שפיצן, תלמידות סקרניות לובשות חולצות הדוקות, מקצרות את החצאיות,  ובורחות מבית הספר אל רחובות העיר העתיקה. הן מותחות את הגבולות האסורים ויוצאות למסע שבו מתגלה המציאות כמנותקת וקרובה בו זמנית. מדובר במבוכה פעילה, מאיימת אבל מכילה. הסיפור “בבית” מאת אינס אליאס מתאר ערב שישי בבית משפחה על כל המורכבות שלה. מבטים סביב השולחן חושפים סודות טראומתיים, דרכי הישרדות ואהבה. המראות המגחיכים של עיירת הפיתוח בית שאן עולים ברשימה של דוד גדג’, בדרך שעושה נער לבית סבתו, ממה, והכמיהה למוטט את החומות הפיזיות, וגם את אלה המטאפוריות, עולה מתוך הזיכרון המשפחתי במסה “חומות” של מיה טבת דיין.

מתוך גוף עבודות האמנות המלווה את הגיליון מתהווה צורך משותף להנכיח זהות פנימית:  נשית, גברית, קיווירית, שורשית, לאומית ועוד, ולנסח עצמי מתנסה, משחקי, חמקמק, שנכתב ונמחק.

עוד נכללים ביצירות תיאורים אפוקליפטיים, גרוטסקיים שמבקשים להתאחות יחד באופן שאינו ידוע עדיין. הפנים מופנות החוצה, אל עבר עתיד אחר. כך בסיפור “קופסית ריבה” מאת מאזן מערוף, שבו בכל בוקר ממשיך הבן לשאול את אביו בהתפעלות, “איך הצלחת לעשות את זה?”, ואביו משיב לו בחיוך, למרות ששניהם יודעים שהיחיד שיכול לעשות את זה באמת הוא קרוב המשפחה שמתגורר בביתם, ביריית אקדח. ברשימה אירונית ומצחיקה, “אהבת העולם הזה – אם כל החטאים”, מתעמתת חנאן אלשייח’ עם סיפור המיתוס המשיחי על גאולת העולם בידי אלמַהְדִי אלמֻנתזֿר, ומצליחה להשתחרר מהעתיד הידוע מראש שנועד לה כבת הכפר. אמירה הס, בפרוזה קצרה, פרגמנטרית, על גבול הנונסנס מתארת את תשוקתה הבוערת להתערבב עד האינסוף, ממש כמו כלב דלמטי.
מה הקשר בין אליס בארץ הפלאות לאנה קרנינה, והאם טולסטוי מת מוות טבעי או הורעל? אליף באטומן מנסה להפוך סדרי עולם ולבדוק היבטים חדשים של הפרידה מטולסטוי. ובהיענות לאותו רגע של האזנה חוזרת ליצירה קונצרט קלן של קית’ ג’ארט, חניף קוריישי מגלה כי אם הדיבור הוא מופע, אז האלתור הוא מלאכת הגילוי של הלא ידוע.
נראה כי מה שהיצירות המכונסות כאן מצביעות עליו יותר מכול הוא זהות של מקום המתהווה כנגד אוטופיית כור ההיתוך המתנפצת, מבעד לשברי הזהות הקולקטיבית העיקשת. זהות המסרבת לציית לכל חזון קיבוצי אחד המוחק ייחודיות, ומבקשת לכונן עצמה כאריג פרגמנטים ורסיסים של זרות, גלותיות, מקומיות, רב-תרבותיות ורב-דתיות, הדורש וחוקר את זהותו הפנימית כתנאי ראשון לכל הקשבה או דיאלוג. הייתכן שהכנסת אורחים המכירה באותם רסיסים רבים היא התנאי הראשון לכינון החברה הלבנטינית שז’קלין כהנוב כה האמינה בה?

***

הגיליון “חללי מבוכה” חותם את עשרת הגיליונות הראשונים של גרנטה בעברית, שעסקו במודע או שלא במודע בחיפוש אחר טיב ומהות כתב העת כמקום ליצירה ספרותית; חיפוש אחר הזהות השורשית של כתב עת הפועל במרחב רב-לשוני מסוכסך – ומנגד,  הזהות הגולה של המהדורה העברית במרחב כלל המהדורות הבינלאומיות של גרנטה, המעודדת באמצעות תרגום חשיפה תרבותית הדדית. התמקדות בכוחו של הסיפור הקצר, הבדיוני והתיעודי, ובחשיפת קולות חדשים. ולבסוף, חיפוש אחר הדימוי  הבא להגשים את המסופר גם באופנים צורניים וגופניים.
ניסינו ליצור מרחב בעל ייצוגי זהות רב-לשוניים, צלולים ועצמיים, שחקירת המטאפורות הספרותיות שלהם מאפשרת לנו לתווך בין הקונפליקטים הקיימים במציאות, לנסות ולהכיל את הניגודים שעלו במהלך הרכבת הגיליונות ולחזק את הצורך האישי לשמור על גלות פנימית, כזאת שאינה ספונה בנוחיות הקשיחה והבטוחה במלאות עולמה, ולכן אולי גם ערנית, מעצם זרותה מתוך בחירה.


המערכת, דצמבר 2019

גרנטה 10 | חללי מבוכה – פתח דבר

גרנטה 10 | חללי מבוכה – פתח דבר

קוראות וקוראים יקרים “חללי מבוכה” הם הזמנה לשוב ולדמיין יחידת זמן מעבר המאופיינת במצב של אי-נוחות, לעתים בושה, מצב שבו התנועה מוגבלת, וההתבוננות נוטה פנימה, ללא מטרה או כיוון. כשעוברים בחללי המבוכה צצים ועולים רגשות של דיסאוריינטציה, פחד, עיוורון, טראומה וזרות פנימית; תחושה עזה של געגוע והתרפקות על זיכרונות רחוקים; […]

גרנטה 10 | חללי מבוכה

גרנטה 10 | חללי מבוכה

חללי מבוכה הם הזמנה לשוב ולדמיין יחידת זמן מעבר המאופיינת במצב של אי-נוחות, לעתים בושה, מצב שבו התנועה מוגבלת, וההתבוננות נוטה פנימה, ללא מטרה או כיוון. כשעוברים בחללי המבוכה צצים ועולים רגשות של דיסאוריינטציה, פחד, עיוורון, טראומה וזרות פנימית; תחושה עזה של געגוע והתרפקות על זיכרונות רחוקים; וגם, רצון להיחלץ מהקיים ולעבור לחלל המבוך הבא. השהייה בתוך חללי מבוכה היא הזדמנות להתערבב עם רסיסי זהות מנוגדים לשלנו ולסמן נקודות ציון חדשות של גילוי, קינה, שתיקה או חזרה למקום שממנו באנו.

לרכישה
גרנטה 9 | כתיבה ספרדית חדשה

גרנטה 9 | כתיבה ספרדית חדשה

המהדורה העברית של גרנטה גאה להציג אסופת סיפורים קצרים ממיטב הספרות הספרדית החדשה. שישה-עשר סיפורים קצרים של קולות בולטים, אשר חלקם נבחרו על ידי עורכי גרנטה לרשימת “המיטב בדורם” לכתיבה ספרדית חדשה וחלקם קולות חדשים שסיפוריהם ראו אור לראשונה במהדורה הספרדית של גרנטה.

לרכישה
גרנטה 8 | התכתבויות

גרנטה 8 | התכתבויות

יש מי שיאמרו כי הכתיבה קדמה לדיבור, וכי האדם התכתב עם העולם עוד לפני שידע להפוך את נהימות הקול למילים טעונות במשמעות. ניסיונות ההתכתבות הראשוניים ביטאו כמיהה לחיבור עם היקום, תשוקה לקשר, יותר משעסקו בהמשגה ובהגדרה, ורק במהלך הזמן ועם התהוות שפת הדיבור הוכפפו הסימנים הכתובים למשמעות קונקרטית, למילים ולמצלול. אם הכמיהה לקשר קדמה לניסיון להבין את העולם ולקרוא לדברים בשמם, נראה כי ההתכתבות היא ביטוי בראשיתי להשתוקקות לקרבה, לרצון להפר את הבדידות ולחרוג מהגוף, והדהוד לכך אפשר אולי למצוא במילים “לכתוב” ו”לבכות”, שחולקות אותיות משותפות.

לרכישה
קוראים וקוראות יקרים, מכתב מהמערכת

קוראים וקוראות יקרים, מכתב מהמערכת

הסיפור הקצר, בניגוד לרומן, אוהב חברה. הוא זקוק לחברה: כתב העת, שהוא מקום של דיאלוג, מפגש ומעשה שותפות, הוא החברה שאליה משתוקק הסיפור הקצר. [רונית מטלון, מתוך ספר המסות עד ארגיעה, בעריכת מיכל בן נפתלי ומיכאל גלוזמן, הוצאת אפיק, 2018] קוראות וקוראים יקרים, מכתב מהמערכת יש מי שיאמרו כי הכתיבה […]

חוריה حرية – סיפורים ורשימות של יוצרות בעקבות האביב הערבי

חוריה حرية – סיפורים ורשימות של יוצרות בעקבות האביב הערבי

תעודות / אִנְתִס’אר עבּד אל-מוּנְעִם[1] התעודה הראשונה תחת עץ הרימון הכריזה על המהפכה – החליטה לצאת מרחם אמה. לא תהיה מוכנה לסבול עוד את המקום הצר ואת חשכת הלילה והיום. כמהה הייתה להבין את פשר זריחת השמש בבוקר. רצתה לפקוח את עפעפיה המוקפים אוקיינוס שאין בו גלים. דחפה והרימה ראשה […]

גרנטה 7 | כסף – פתח דבר

גרנטה 7 | כסף – פתח דבר

אנחנו רוצות לדבר על כסף. לשים בקדמת הבמה את מה שנתפס על פי רוב כמגונה, כמעט כניבול פה, שבוודאי לא מנומס לדבר על אודותיו. הגיליון שלפניכם עוסק בכסף על פרוטותיו הגולמיות ביותר, על שורת החובה ושורת הזכות בחשבון הבנק, על אגלי הזיעה המגולמים בו, על המעמד שהוא מתנה, על שטרות […]

גרנטה 7 | כסף

גרנטה 7 | כסף

בגיליון כסף של גרנטה כותבת איילת צברי על יחסיה עם ההצלחה הכלכלית, כסופרת ישראלית שכותבת אנגלית בקנדה, ועל מה שקדם לה. ריצ’רד ריינר, עורך בעבר של גרנטה הבריטי, כותב על כל הכסף שגנב ושדד עד הלום. המסאית האמריקאית לזלי ג’יימיסון יצאה לחפש את אמריקה שלה למחרת הבחירה במיליארדר-השודד דונלד טראמפ לתפקיד הנשיא, והיא עדיין מחפשת.

סוגיית הכסף בגיליון זה מניעה מגוון של מסות אישיות, עשירות באינטימיות כובשת ובכנות מסעירה, בהן אלה של לידיה דיוויס, שכותבת על תנור ההסקה של הוריה, ז’נט וינטרסון, שכותבת על הזוגיות החדשה שלה דרך סיפור הזוגיות והפטרונות של גרטרוד שטיין ואליס בי טוקלאס, יונית נעמן, שמספרת איך מכרה תכשיטים בטוקיו כדי לממן פרק בחייה, ואורית זמיר, שמתבוננת בחייה בעזרת טופס של קורות חיים, ובו נקודות ציון של עבודות, הכנסות והוצאות.

לרכישה
גרנטה 6 | כתיבה אמריקאית חדשה

גרנטה 6 | כתיבה אמריקאית חדשה

אחת לעשור, גרנטה מקדיש גיליון מיוחד לכתיבה אמריקאית חדשה. הגיליון מציג רשימת סופרות וסופרים צעירים אשר גרנטה רואה בהם את “המיטב לדורם” – קולות מבטיחים, בעלי הישגים ספרותיים יוצאי דופן.

המהדורה העברית של גרנטה גאה להציג כאן לראשונה את רשימת העשור של גרנטה ל”כתיבה אמריקאית חדשה”. הרשימה מורכבת מעשרים ואחד סיפורים קצרים מאת יוצרים ויוצרות המצליחים לגבש מראה ספרותית נוקבת של אמריקה של היום.

לרכישה