מחבר: ג'וי ברנרד

ג'וי ברנרד

היא אמנית היוצרת בפרפורמנס, במחול, בכתיבה ובווידיאו, עיתונאית ומבקרת אמנות. עבודות הסולו שלה, שאותן הוזמנה להציג בגלריות דוגמת סדנאות האמנים, גלריה עינגע ומכון אלפרד לתרבות ואמנות, עוסקות בהגירה, במיניות, בעיבוד טראומה ובפילוסופיה של השפה. כתיבתה בעברית ובאנגלית על פוליטיקה, רווחה, אמנות חזותית ומחול רואה אור בשלל עיתונים וכתבי עת בישראל, באירופה ובארצות הברית (בכלל זאת עיתון הארץ, The Jerusalem Post, TimeOut, Flash Art, Collectors Agenda, The Times of Israel ומגזין פורטפוליו).

אותו הנהר פעמיים

אותו הנהר פעמיים

ת', תשליך "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם" (מיכה ז', פסוק י"ט) "אף אדם לא דורך פעמיים באותו הנהר, משום שזה לא אותו הנהר והוא לא אותו האדם". אני לוחשת את המילים הללו שמיוחסות להרקליטוס, הפילוסוף היווני שחי ופעל בתקופה הקדם-סוקרטית, בעודי מתקדמת בזהירות במים הקרים של […]

ריקוד נוגד-פרידה

ריקוד נוגד-פרידה

"שם, במרחב שבין העולם הפנימי לחיצוני, שהוא אותו מרחב בין אנשים – מרחב המעבר – מתרחשות מערכות יחסים אינטימיות ויצירתיות".[1] כאישה, הפחד הגדול ביותר שלי הוא מפרידות. אף פעם לא ידעתי איך להתמודד עם סופים. כשמקיץ הקץ, אני נאלמת ונעלמת. אני לא מיטיבה להתמודד עם מסיבות סיום, עם טקסי הענקת […]

נראה לי שזה זה

אָמַרְתָּ לִי שֶׁזֶּה מֻרְכָּב אָמַרְתִּי לְךָ נִרְאֶה לִי שֶׁזֶּה זֶה שֶׁכָּל הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁלִּי הִסְתַּכְּמוּ בְּזֶה שֶׁכָּל הַטֶּקְסְטִים שֶׁכָּתַבְתִּי עִם הַגּוּף וְכָל הַתְּנוּעוֹת שֶׁנִּסַּחְתִּי בַּשָּׂפָה זֶה זֶה, זֶה מַמָּשׁ שָׁם, מֵעֵבֶר לְ- נוּ, אַתָּה לֹא רוֹאֶה? שֶׁכָּל הַשְּׂמָחוֹת שֶׁלִּי מִתְנַקְּזוֹת לְזֶה שֶׁכָּל הָאֲהָבוֹת שֶׁלִּי, כָּל הָאִחוּדִים וְהַפְּחָדִים שֶׁכָּל הַתְּשׁוּקוֹת, כָּל הַזִּיּוּנִים, […]

נראה לאחרונה ב

(בעקבות דוד אבידן) אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ עַל אֱלֹהִים וְאַתָּה כּוֹתֵב לִי עַל לָאקָאן אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ עַל יְרוּשָׁלַיִם וְאַתָּה כּוֹתֵב לִי עַל תֵּל אָבִיב אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ עַל אִמָּא שֶׁלִּי וְאַתָּה כּוֹתֵב לִי עַל צִלּוּם אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ עַל יְלָדִים וְאַתָּה כּוֹתֵב לִי עַל מִין אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ עַל תְּנוּעָה […]

שיר זיכרון לשכחה

חָשׁוּב לִזְכֹּר שֶׁאֵינֵךְ הַבְּעָלִים שֶׁל דָּבָר מִלְּבַד שְׁתֵּי רַגְלַיִם, שְׁתֵּי יָדַיִם וָלֵב מְפַרְפֵּר בֶּחָזֶה מִלְּבַד הַגּוּף הַזֶּה שֶׁלֹּא בָּחַרְתְּ, שֶׁעָזַבְתְּ, שֶׁהֶחְזַרְתְּ אֵלַיִךְ חָשׁוּב מְאוֹד לִזְכֹּר זֹאת כְּשֶׁאֵין מַעֲנֶה לַמִּכְתָּב שֶׁשָּׁלַחְתְּ כְּשֶׁאֶגְרוֹפַיִךְ הוֹלְמִים עַל דֶּלֶת שֶׁאֵינָהּ נִפְתַּחַת כְּשֶׁהַשָּׂפָה הַזָּרָה עוֹמֶדֶת עַל סַף לְשׁוֹנֵךְ וְהַמִּלִּים לֹא מַצְלִיחוֹת לְהֵאָמֵר חָשׁוּב לִזְכֹּר כְּשֶׁהָרִקּוּד בּוֹגֵד […]

בגוף אני מבינה

רָצִיתִי לוֹמַר לְךָ שֶׁהַזְּמַן הַחוֹלֵף כֵּן כּוֹאֵב לִי הוּא כּוֹאֵב בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם הַמְּחוֹלְלוֹת הוּא כּוֹאֵב בָּרֶחֶם רָצִיתִי לוֹמַר לְךָ שֶׁזֶּה בְּסֵדֶר שֶׁכּוֹאֵב, שֶׁלֹּא תָּמִיד בְּכָל דָּבָר חַיָּב לִהְיוֹת מֻכְמָן שִׁעוּר. רָצִיתִי לוֹמַר לְךָ שֶׁבַּגּוּף אֲנִי מְבִינָה תָּמִיד חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה מְעַט מִדַּי, שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לְהַצִּיעַ אֶת רִילְקֶה וְקִירְקְגוֹר, אֶת ג'וֹן קֵיְג' […]