אום מחמוד אומרת: במרחב הריק של אדמה, שמים ומים הממהרים לחלוף אני מניעה בחופזה את לשוני הגבישית שמחפשת מסתור, אני מתפללת הרבה כי סבל וייסורים הוכפלו בלי סוף, כי מהלך העניינים מילדותי שזוכרת שובש, כי המשמעות הרגילה של החיים הושחתה, את מקומו תפס ההרס, חורבן פשה בכל, האדמה התהפכה, ברד […]

קוראות וקוראים יקרים "חללי מבוכה" הם הזמנה לשוב ולדמיין יחידת זמן מעבר המאופיינת במצב של אי-נוחות, לעתים בושה, מצב שבו התנועה מוגבלת, וההתבוננות נוטה פנימה, ללא מטרה או כיוון. כשעוברים בחללי המבוכה צצים ועולים רגשות של דיסאוריינטציה, פחד, עיוורון, טראומה וזרות פנימית; תחושה עזה של געגוע והתרפקות על זיכרונות רחוקים; […]

היינו אז אחרי צבא. בגיל של אחרי צבא. בצבא לא היינו כל אחד בגלל הפאקים שלו. אבל לא היה אכפת לנו. כבר עדיף ככה. היינו צריכים כסף באותה תקופה. לי היה אוטו ולרועי הייתה חברה. כל אחד צריך כסף ולא משנה באיזו תקופה, רק שאנחנו לא ידענו לעבוד. אבל ידענו […]

לפעמים המקום יכול להיות מורכב מריבוי מקומות שונים הנדחסים זה על גבי זה, הסותרים זה את זה, המבטלים זה את זה פעמים רבות. ובכל זאת עליהם להצטופף אל מקום אחד בגוף אחד המלא בקרעים ובהדהודי עבר. הסופר היהודי פרנץ קפקא ראה למשל את ריבוי הזהויות שלו, צ'כי, יהודי, גרמני, מזרח-אירופאי, […]

באותו חודש חזרה המשטרה על החיפושים בג'ונגל מדי שבוע, אבל בהתלהבות הולכת ופוחתת. היו בסן כריסטובל בעיות רבות, ולא יכולנו להרשות לעצמנו ששליש מכוח המשטרה המקומית יעסוק בחיפוש אחר קומץ ילדים, גם אם הם רצחו שני אנשים במרכול. במשך כל השנה ההיא התבצע רצח אחד מדי שבוע – וזה רק […]

לבדאלונה, המקום שנולדתי בו, אין תפקיד משמעותי בספרים שלי. גדלתי בשכונת פועלים בעיר, ואני בהחלט תוצר של הסביבה שגדלתי בה, אבל אני בספק אם היא השפיעה ישירות על היצירה שלי. אולי הספרים הם הדרך שלי להתנכר לעולם הצר שעזבתי. מי יודע. בדאלונה היא עיר די גדולה בהתחשב בעובדה שהיא לא […]

נערה שצבעה נשבר, אם לא תזכי באהבה, תאכלי עפר. לופה דה וגה "כאן", אני אומרת ומצביעה על נקודה כלשהי בשביל בקצה נעלי. "מה קרה כאן?" "כאן לא קרה כלום", היא עונה. אני מהנהנת. "וכאן?" אנה מביטה מטה אל כף רגלה שלה בעודה חושבת על תשובה, מרימה את מבטה בהתרסה, חומקת […]