התינוקת אוכלת את האור? האישה מיטיבה את מבטה, אבל אי-אפשר להתבלבל – התינוקת נחה בתוך ריבוע האור שנופל מהחלון על הרצפות, מתאמצת להרים אותו בידה, תוחבת את ידה לפיה. התינוקת אינה מתייאשת, פעם נוספת היא מנסה לאסוף את האור אל כפות ידיה, ממששת בלשונה את קרניו החמימות, והוא אינו משיב […]

אם היו לנינה ימים יפים אי פעם, אני לא ראיתי אותם. כשהתוודעתי לקיומה היא כבר מזמן היתה ההומלסית שכל העיר הכירה: מצחינה וגיבנת, אגרסיבית עד כדי רתיעה, בזויה — ועם זאת גאה; מין מטרד עירוני שכולנו השלמנו איתו עם הזמן, כמו הצפות בחורף או בורות ברחוב העלייה. למרות כל התכונות […]

הזעתי עוד לפני שיצאתי מהבית. למה הלכנו, לא רציתי ללכת ורציתי ללכת מאוד ושנאתי את ההליכה. הולכים כי אין מה לעשות, אתה אומר לי. הולכים כי כבר אי־אפשר לשבת בבית ולחכות שהיום הזה יעבור, והיום שאחריו, מה איתו. צריך לעשות משהו, אני שומעת אותך חד. אבל אני שונאת את יום […]

פתיחה פתיחה פתיחה. הרמה הרמה הרמה. נגיעה נגיעה נגיעה. יד ימין מתנתקת מהמחצלת, מתרוממת אל החזה, נצמדת. שמאל, אותו סדר, אותו קצב. ואז שתיהן יחד אל המצח. הרמה הרמה הרמה. נגיעה נגיעה נגיעה. הורדה הורדה הורדה.  כשהזמנתי מקום בריטריט לא לגמרי ידעתי לומר מה הדבר שניסיתי להשתקם ממנו. כן, המלחמה. […]

דן וטליה היו בני שלושים וגרו ביחד בדירת שני חדרים קטנה ונאה, בקומה שנייה, בצפון הישן של תל אביב. ברחוב שקט, יפה ומוצל קרוב לנחל הירקון. דירה כזאת של פעם, די ישנה אבל שמורה ואף משופצת, עם כל מה שצריך והרבה אוויר. מבואה קטנה, מטבח פונקציונלי, חדר שינה פסטורלי שמחוץ […]

עברנו לדירה ברחוב גלילאו, שכונת צ'מברי, מדריד. הייתי צריכה לחשוד שחיי עומדים להיהרס, מכיוון שבמסדרון לפני דלת הכניסה נתלה שלט: "אזור מצולם, פושעים להתרחק!", אבל נוטים להתעלם מתמרורי אזהרה כשמתאהבים. זה התחיל עם הרחוב. הוא היה מפתה, אפילו יותר מדי, כמו מישהי עם מחשוף נדיב אבל גם עם רגליים ארוכות […]

היא רצתה שהוא יחזור הביתה כדי שתמרוט את השערה באוזן שלו. השערה הנוקשה דמתה לזיף, אבל היתה שקופה. הכול התחיל כשהיא העבירה את האצבע שלה על האוזן הסמוקה שלו, שמכוסה בדרך כלל רק בפלומה לבנה עדינה. הפלומה דקה וקצרה כל כך שאי־אפשר להפריד בין שערה ושערה: היא לא יותר מברק […]

זה הערב המאושר בחיינו, אמרה הכלה לחתן, והוא הנהן. היא חשבה שהיא רואה לחלוחית בעיניו. הנה תכף גם יפרוץ בבכי, היא חשבה, בא לי לבכות, היא אמרה, אבל הוא נותר יבש. אולי היו אלו רק השתברויות האור מנברשת הקריסטלים שנצנצה מעליהם, הכלה לא היתה בטוחה בין כה וכה. והרגע חלף […]