פרוזה קצרה

ראי

ראי

הפעם הבאה שבה אהיה מאושרת תתרחש כשאציל צב שינסה לחצות את הכביש מצדו האחד לצדו השני. אעצור את הרכב (ואת התנועה כולה) בפתאומיות, אצא וארים אותו מן הקרקע כאילו אני מרימה את כל חיי בכף ידי הקרה. זה יהיה קיץ ויהיה לי קר. הרי תמיד קר לי. בעיקר בכפות הידיים, […]

רֶל מֶטר ורוֹן מֶטר

רֶל מֶטר ורוֹן מֶטר

בארון, במרתף בניין ביפו, נמצאו 770 עמודי נייר כרוכים. הדפים מלאים באותיות דפוס עבריות רשומות בדיו כחולה. שורות-שורות בשפת הרֶל מטר. 70 העמודים האחרונים, צמדי מילים, שורות קצרות, בשפת הרוֹן מטר. לקורא בעמודים נדמה שהוא קורא עברית, אבל הוא מוצא עצמו בתוך עולם אֶפּי ששפתו עברית שאינה זו של בני […]

גיבור של הזמן הזה

גיבור של הזמן הזה

חזהו של האדמירל אחמד מלא במדליות, עד כדי כך שהוא מינה חייל לסדר אותן בכל פעם שהוא מחליף את חליפת מדיו. החייל נהג להסתמך על תצלום מוגדל, שמראה את מיקומה של כל מדליה על חליפת האדמירל, בדיוק של מילימטר. האדמירל אחמד לא השיג את המדליות שלו בזכות גבורתו הצבאית, שהרי […]

פיסת הנייר ההיא היתה המפתח

פיסת הנייר ההיא היתה המפתח

במשך שנה ושלושה חודשים נשאה את בתוליה הדחויים. אתמול, יום חמישי, נכנעה לגורלה. בסבלנות ובנחישות עוקרת הרים תחבה את מכאובי גופה במעמקי הלילה הקודר מכפור, ואת ייסורי נפשה – בקפלי הצעיף המצחין. היא כל כך יפה. גופה המלבלב מבשר על פריחה מאושרת בעולם הנשיות הנסתר. אביה הוא שמסר לו אותה. […]

הילד

הילד

הפעם הראשונה שראיתי אותו היתה בתחילת הסתיו. בעצם, בהתחלה לא ממש ראיתי אותו אלא רק שק שינה. זה היה במעבר שתחת הכביש בין עמק המצלבה ורחביה. עברתי שם כמעט כל יום. שק השינה היה פרוש על המדרגה, שהיא מין ספסל בטון לאורך הקיר. מעל לתקרה עבר הכביש. ליד שק השינה […]

קעקוע

קעקוע

הדרך חזרה הביתה נדמתה קצרה מהרגיל. שרפו לי העיניים, ד”ר קיט אמר שזה עלול לקרות – אבל הייתי נחושה לא לבכות. זה היה די קל, כל מה שהייתי צריכה לעשות היה להתרכז באנשים שחלפו על פני הרכב, או אולי בעצם ההפך הוא הנכון: הרכב הוא זה שחלף על פני האנשים. […]

וִלְמֵשׁ או סַנְלִיפֶט וְרִישָׂאֵל

וִלְמֵשׁ או סַנְלִיפֶט וְרִישָׂאֵל

בארץ רחוקה, קילומטרים בודדים מעבר לגבול ארץ מולדתי, ביום זה ממש, חוגגת בתי הבכורה, יחידתי, יום הולדת שש-עשרה, שהם מאה תשעים ושניים ירחים, חמשת אלפים שמונה מאות וארבעים ימים, מאה ארבעים אלף ומאה שישים שעות. גם בבלהותיי האיומות ביותר לא שיערתי כי לא אראהָ לעולם, את יחידתי, שמאז נתהוותה בינות […]

אמון

אמון

“אני מאמין באנשים” אמר, עומד מולי, מעט גבוה ממני, המגפון כבוי בביישנות לצד גופו. חיוכו כל כך מזמין, ועדיין כה רחוק למגע. איש שבשורה בידו, ולאן שהלך, המרכז נע יחד איתו. העיניים שלו היו צלולות כמו השמים, אלמלא תלשה השמש את הצבע מהכול. גם הם עמדו, שני גברים, גבוהים כמו […]

הנעצבת

הנעצבת

כמשקעים של זיכרון חסר צורה, רק בדיעבד היה נדמה לשומע הקולות שאת הנעצבת אשר ירדה מההר ראה לראשונה לאחר שהאזינה כנועת גוף מזה מספר חודשים למסר של אישיות נאצלת אשר היה זה למעלה מכוחה להבין. עדיין, היא אינה ספקנית דיה בכדי לקוות. שמא אז שמעה מפי מספר סיפורים המכונס בחלל […]