פרוזה קצרה

נחישות

נחישות

מה שקרה זה שהיא ראתה את הדבר הזה – את העץ, את הבית – ואז חזרה והלכה בכיוון ההפוך. חזְרה חזָרה אל מעבר לגבול. הסתובבה וחזרה אל המקום שממנו הגיעה, בעצם. לא היה שם אף אחד – אף שומר. רק קו אדום, חקוק על פני האדמה, מפריד בין צד ימין, […]

הדובה הגדולה

הדובה הגדולה

העניינים התערבבו אלו באלו עד שקצה החוט אבד בתוך פקעת סבוכה. לאחר שלא הצליח לגולל את רצף האירועים, ולא נראה באופק שביב של תקווה לשחזר אותם, הוא ויתר. הוא מצא עצמו משייט בעולם זר ומופלא. האהבה היתה שאלה פתוחה, כשמאחוריה משתרך שובל אור עוצר נשימה שבעדו לא ניתן לראות דבר. […]

חיי אב

חיי אב

1 עיניים כחולות. אני רואה אתכן. שפיק אליאס הגביה את ראשו, כאילו הגיע לשלב הסיכום. הוא סוקר את האולם, מבטו חולף על פני פרצופים מוכרים, על פני פרצופים לא מוכרים. שקט מוחלט, רועם, כמעט דתי; השמיעה דרוכה, כמו לפני פואנטה של בדיחה טובה. שפיק רוכן בפעם האחרונה לעבר המיקרופון. הוא […]

לבת שלי לקח שנה

לבת שלי לקח שנה

לאורי משגב כשיצאה מההצגה בסזאן דלאל היה קריר והיא הצטערה שלא לקחה איתה את המעיל. במזנון ישבו כמה אנשים על הבאר. היא ניגשה וביקשה וודקה. האיש בקצה השני של הבאר לא הכיר אותה. כשחייכה אליו הוא סובב את כף ידו בתנועה של “לא מבין”. הוא ניגש אליה עם כוס המשקה […]

אוּם מחמוד

אוּם מחמוד

אום מחמוד אומרת: במרחב הריק של אדמה, שמים ומים הממהרים לחלוף אני מניעה בחופזה את לשוני הגבישית שמחפשת מסתור, אני מתפללת הרבה כי סבל וייסורים הוכפלו בלי סוף, כי מהלך העניינים מילדותי שזוכרת שובש, כי המשמעות הרגילה של החיים הושחתה, את מקומו תפס ההרס, חורבן פשה בכל, האדמה התהפכה, ברד […]

בלב ובנשק

בלב ובנשק

היינו אז אחרי צבא. בגיל של אחרי צבא. בצבא לא היינו כל אחד בגלל הפאקים שלו. אבל לא היה אכפת לנו. כבר עדיף ככה. היינו צריכים כסף באותה תקופה. לי היה אוטו ולרועי הייתה חברה. כל אחד צריך כסף ולא משנה באיזו תקופה, רק שאנחנו לא ידענו לעבוד. אבל ידענו […]

מאיפה צצו הילדים

מאיפה צצו הילדים

באותו חודש חזרה המשטרה על החיפושים בג’ונגל מדי שבוע, אבל בהתלהבות הולכת ופוחתת. היו בסן כריסטובל בעיות רבות, ולא יכולנו להרשות לעצמנו ששליש מכוח המשטרה המקומית יעסוק בחיפוש אחר קומץ ילדים, גם אם הם רצחו שני אנשים במרכול. במשך כל השנה ההיא התבצע רצח אחד מדי שבוע – וזה רק […]

כאן

כאן

נערה שצבעה נשבר, אם לא תזכי באהבה, תאכלי עפר. לופה דה וגה “כאן”, אני אומרת ומצביעה על נקודה כלשהי בשביל בקצה נעלי. “מה קרה כאן?” “כאן לא קרה כלום”, היא עונה. אני מהנהנת. “וכאן?” אנה מביטה מטה אל כף רגלה שלה בעודה חושבת על תשובה, מרימה את מבטה בהתרסה, חומקת […]

אחרינו המבול

אחרינו המבול

כעת נפתחות האוזניים באוזניה. כעת נפקחות העיניים בעיניה. במצחה דלת מסתובבת שדרכה היא נכנסת ויוצאת ונכנסת ויוצאת. היא כבר לא ישנה בלילות, קשה לה לנשום אחרי ארבעת ניתוחי הגדלת החזה שעברה. העייפות מפילה אותה כמו טיפה על זגוגית בדולח, היא נושמת דרך הפה ואפילו התשישות נחווית כמו נס קבוע. אחר […]