ביום שני יונה דפק על דלת הדירה של דניאל בגב ידו, בידו השנייה החזיק שקית טבק צהובה. דניאל היתה לבד בדירה, היא ישבה בחדר, החזיקה בידה האחת סכין גילוח שבור, והתבוננה במפרק כף ידה האחרת. היא חצתה את הדירה החשוכה ופתחה את הדלת. יונה הגיש לדניאל את השקית הצהובה ושאל, […]

כמה שבועות אחרי שהתחתנה, שמחה התרחקה ממני לגמרי. היא דיברה איתי על זוטות, כל מיני שטויות. חפצים שהם קנו לבית, ומערכת חלבית לפסח שחמותה החזירה לחנות כי היתה סדוקה, וציפויים של כלי כסף שנפגמו במעבר דירה, ואגרטל מכוער שיושב אצלם בבית, שהיה של דודה של מרדכי שטוענת שהוא עבר במשפחה […]

אני עוצם עיניים ומנסה להיזכר בזיכרון הראשון שלי בתור ישות. בתור משהו שמכניס ומוציא אוויר מהריאות. בעיני רוחי עולה תמונה: אני תינוק שזורק מוצץ באמצע גן משחקים. במקומו אני מכניס לפה אדמה עד שאני לא מצליח לנשום. אמא רצה אליי, צועקת, "מה אתה עושה?", ובטח אני רוצה להשיב, אבל איך […]

בדרכים עקלקלות, שהייתי צריך להתרגל אליהן, עלה במוחי זיכרון רחוק, נישא על קול תופי מלחמה ושופרות בית הכנסת: צה"ל משדר קריאות לגיוס כוחות מילואים. על פי החדשות, "המצרים חצו את קו בר-לב, והסורים על גבול הצפון". היה זה בשישה באוקטובר בשעה שתיים וחצי בצהריים. המתקפה הערבית הגיעה פתאום, ביום הכיפורים, […]

עץ בחלון זמן רב לא גזמתי את העץ, וענפיו צימחו והם מידפקים בחלוני. אני יודע שמשהו איום זוחל עליהם ועולה לעברי, ולכן מקפיד לסגור היטב את הזגוגית. אני יוצא וסובב את הבית ובידי מסור ענפים גדול, אך ממקומי מתחת לעץ איני מצליח להבחין בחלון ביתי. עליי לטפס על הגזע ולחלוף […]

סמי חזר לדירה לקראת שתים-עשרה בצהריים; עייף, רעב, ריק. לא נשארו שאריות מארוחת החג, האוכל היה בדיוק במידה לערב אחד. מהרחוב עלו רעשים של הורים ושל ילדים, הוא שכח שיום חופש היום. עבורו, החופש לא קיים. הוא לא הכיר את המושג הזה. היו ימים שלא עבד בהם, אבל האירועים שדורשים […]

דין התיישב בכיסא כתר לבן לצד השולחן ובהה באור הפלורוסנטים הבוהק שהשתקף במפת הניילון. על השולחן הוגש היצע נדיב ועלוב להחריד של חטיפים וממתקי גומי בצלחות פלסטיק חד-פעמיות. הוא היה היחיד שכבר התיישב, ומתוך מבוכה של "החדש" הציע את עזרתו לגבר עמוס קעקועי כלא ירוקים ודהויים שסידר בעייפות ובנחישות את […]

אל הכפר היווני בהרים, מרחק חצי שעה נסיעה בדרכים המתפתלות מהעיר המכוערת שבה שוכן שדה התעופה העולה על גדותיו, נסעה לבדה. בהתחלה קשה היתה המחשבה לנסוע לבדה. כעבור זמן: קלה להפתיע. בסופו של דבר, געגוע ממשי חשה רק אל ירדנה – למבט החם בעיניה הכהות, לכשכוש הזנב שמטלטל בעוז את […]

כמה ימים אחרי שעברנו לבית החדש שלנו במושב, עוד משפחה הגיעה לגור בבית הצמוד אלינו. אמא שלי אמרה שגרה שם ילדה בגילי ושלחה אותי אל השכנים. לא רציתי ללכת. ידעתי, פשוט ידעתי, אפילו לפני שראיתי את הילדה, שהיא לא תרצה להיות חברה שלי. חשבתי אז שקשה לאהוב אותי. לא הייתי […]