תושבי כפר אליסר עלו על יצועם כשלבם סמוך ובטוח שהבוקר שיבוא ישיב להם את שגרת יומם. בה בעת הם ניסו להסיח את דעתם מהמזימות שיום המחרת ודאי חורש נגדם, עתה לאחר שח'לדון החליט לחטוף אותו ולהסוות את דמותו. ח'לדון חלף בסמטאות הצרות, מביט בחרכי החלונות והדלתות ששרידים של אור הסתננו […]

הדס חושבת רק על אֶרְנֶסְטוֹ, נושמת את ארנסטו, משתכשכת בחייו הסודיים והחד-פעמיים של ארנסטו. בונוס של חמשת אלפים שקלים מובטח לה אם לבבו ייפתח לקראתה ואהבתם תישא פרי. אביעד המנכ"ל יכנס את העובדים ויכה לכבודה בגוֹנג, מחלקת משאבי אנוש תדאג לעוגה ולבקבוקי יין, וכדרך המופנמים שנמשכים פתאום אל אור הזרקורים […]

הביטוי "ראנדה-וו" יכול לציין כל פגישה, אמרה לנו המורה לצרפתית בתכנית חילופי הסטודנטים, והוסיפה שהאמריקאים הם אלה שהדביקו לו את המשמעות של פגישה רומנטית. חשבתי על זה בזמן שחיכיתי לו בבית הקפה שניסיתי להפוך לקבוע שלי בחודש האחרון. הוא הגיע דרך החלון, ובאיחור. נכנס כמו רוח סערה עטויה מעיל ארוך […]

פעם, כשכולם היו זקנים וטיפשים או צעירים ומטומטמים, ואני ומותק היינו היחידות בדיוק, איזה אישה אחת עם שיער מקורזל של שחורה ודיבור נכון ובלי איפור עברה לגור בשכונה שלנו. כמובן שצחקנו עליה, כמו שצחקנו על האיש גרוטאות שהתהלך לו ברחוב כאילו הוא איזה נשיא עלק והסוס העלוב-תחת שלו הוא המזכירה. […]

הבעיה היא לא בדברים עצמם, אלא במרווח של הבין לבין. שם את צצה ונשארת. למשל, אני מחליטה להכין טוסט. אחרי ההחלטה הזאת אני מוציאה לחמנייה עגולה עם צ'ופצ'יק מהפריזר ומניחה על השיש כדי שתפשיר, אבל אין לי באמת סבלנות לחכות אז אני מכניסה אותה למיקרוגל, וכשהיא הופכת לחמה ונעימה אני […]

"חשוב לי לחקור את אזור הסכנה", היא אמרה, "זה המפתח מבחינתי". ישבנו ב"מנזר". בשלב הזה כבר התחרטתי על ההחלטה לשבת בבר. הרגשתי את הבעבוע של האנרגיות המיניות. המקום היה גם מאיץ החלקיקים שבו הן נוצרו וגם הבמה שעליה הוצגו. הקול שלה, שנחרך כשהוא חוצה סף ווליום מסוים. ריח הסיגריות שנושב […]

הן הלכו יד ביד. היא כבר היתה ילדה גדולה אבל ידעה שאמא שלה אוהבת שהן הולכות יד ביד. לפעמים היא ניסתה לחבק אותה במהלך ההליכה אבל אז אמא שלה היתה אומרת לה, "כואבות לי העצמות, חיים שלי. את יודעת שאני כבר לא כמו פעם". היא שנאה את הביטוי "לא כמו […]

רוני רוזנטל משתחרר מרוש, מגביה לצד שמאל לכיוון עטר, שמוריד את הכדור לאמצע הרחבה, חרזי… ושעררר, 0-1 לנבחרת ישראל. אלישע ליברמן שקע בכורסת האמריקן קומפורט שהיתה שייכת לאביו המנוח, גישש בימינו אל השלט והגביר את הקול למקסימום האפשרי. סוזה מטייל סמוך לרחבה הישראלית, למה אף אחד לא עוצר אותו, עכשיו […]