פרוזה קצרה

אלוּמוֹת (הרשתית)

אלוּמוֹת (הרשתית)

אלומות קטנות נאלמות ומתקבצות לקורבנות המזדמנים של דלית, לבנה שממנו סלדה. אכן תמוהה הדבר – מדוע חשב שיוכל לעזור לה, לרפאה אחת ולתמיד מקלונה, להחליק בעדינות על ידה הבוערת מתוך המים? הן ידע שהיא חולה, אבל מה פירוש הדבר לגביו – את זאת לא ידע. בלילה שלו האחד האפל הנמשך […]

נמרה בחצר

נמרה בחצר

ילדת רחוב, חמקמקה כנמר, ערביה אפריקאית, קיבלה את מיטב הגנים מערביי המדבר ומהשחורים באפריקה שטופת השמש, הגשמים והירוק השופע. גדלה ברחוב. נתברכה ביופי שובה-לב. שיערה גלש על כתפיה בצבע השיבולים. התאהבה באַלְדוּד, נער רחוב שחרחר. זכתה שיאהב אותה אהבת אמת, לא אהבת יצרים גרידא. מרגע שהגיעה לעיר, לאחר שהושלכה ממשאית […]

מונה ליזה

מונה ליזה

המטבח הצר והמוארך מחופה חרסינות אדומות מן המסד עד הטפחות. “אמא, את צריכה לבוא לבית הספר לשיחה עם המנהלת”, אני אומרת. “עוד הפעם אני צריכה ללכת. עָש נַעְמֶל לָכּ? עָש?” היא אומרת לי, סוגרת את ברז המים, מנגבת את ידיה בסינר המרובב ומסבה אליי את ראשה מן הכיור. אני מוציאה […]

גבולות השדה

גבולות השדה

בשפת האצטקים, המילה “צ’יטלאלי” פירושה “כוכב”. הנשרים של יבשת אמריקה הם קרובי משפחה של החסידות, ואילו נשרי העולם הישן קרובים לדיות השחורות. כיצד, אם כן, נוכל לדעת היכן עוברים הגבולות של שדות הטרסות שטופי השמיים הזוהרים? יש להאזין לנביחות הכלבים. הכלב מלווה את עובר האורח רק עד קצה החלקה השייכת […]

רחש של עתיד עלום

רחש של עתיד עלום

“למה את שונאת את אמא שלך?”, דניאל שאלה אותי אחרי הארוחה. הסתכלתי עליה במבט מופתע. היינו כבר בכיתה ז’, גרנו דלת מול דלת והאימהות שלנו היו חברות, אבל לא שיערתי שלמישהו יש נגיעה לעולם שלי. התקיימתי בתוך בועה בלתי חדירה של מחשבות רעילות. אבל היא שאלה את זה, בחצי חיוך […]

כמה‭ ‬חלקיקים‭ ‬פוליטיים‭-‬תיאולוגיים‭ ‬אפשר‭ ‬לשעתק‭ ‬בתוך‭ ‬תצלום‭ ‬אחד?

כמה‭ ‬חלקיקים‭ ‬פוליטיים‭-‬תיאולוגיים‭ ‬אפשר‭ ‬לשעתק‭ ‬בתוך‭ ‬תצלום‭ ‬אחד?

שורשיה של המצלמה נטועים בשלהי המאה התשע-עשרה, אך היא דווקא נחשבת לאחת ההמצאות הגדולות של המאה העשרים – מאה שנודעה באובססיביות לגבול דק בין דמיון למציאות ובין היסטוריה למיתוס. המצאת המצלמה השפיעה עמוקות על כל תחומי חיינו, ולמעשה היא אחד הכלים שהאיצו את מהירות האירועים ההיסטוריים אל עבר העת החדשה. […]

זיכרון מווסטגייט

זיכרון מווסטגייט

“איך את יכולה לכתוב במקום הזה?” שאלה אותי חברה בשנה שעברה, כשניסיתי לסיים את ספרי. שתינו היינו זרות בניירובי. היא התכוונה ל”ארטקפה” בקניון ווסטגייט, או סתם “ווסטגייט”, כפי שכולם קראו לו. “יש שם ויי-פיי טוב”. לא הצלחתי לחשוב על תירוץ טוב יותר (זה לא היה שקר: בבית היינו לפעמים נתקעים […]

אחרי השריפה נחשפת דליקותם של הדברים

אחרי השריפה נחשפת דליקותם של הדברים

ענני הגשם העבים לא מכבידים על אף אחד מההולכים ברחוב. אבל על זוהר הם מכבידים מאד. היא הולכת ברחוב הזה למרות שהיא יודעת שהאנשים שמסביבה לא שמים לב למסה המצטברת של הדברים, לחומריות המילים ולצפיפות התנועות. היא הולכת קדימה, היא הולכת כמו שצריך ללכת, היא הולכת כדי לקנות לחם במאפייה […]

איך לגלות ארץ חדשה

איך לגלות ארץ חדשה

בארצנו הכול נכון יחדיו ומיד. לכל אחד מרוצחינו יש אבא ואמא והם תמיד שכנינו, אהובינו, ממסגרים אותנו בקרבתם המשתיקה ובהגיונם הדביק, הטיפש, האובדני. אין עת לכול בנפרד, וכשישנו הרע ישנו לנו גם הטוב, העת היא אחת לכול. זהו הנטל שניתן לנו ממעלה – לי, ובימים שיבואו, גם לך. ישנו נוף […]