. בראשית היתה אצלי המילה. המילה הבוראת, המילה החושבת ומחשבת. קודם היתה אצלי המילה, ואחר כך התמונה. את לימודי האמנות התחלתי בגיל שלושים ואחת, אחרי שלוש שנים של לימודי מחשבת ישראל ובלשנות. והמילה פינתה חלל לתמונה, והן שהו יחד. חלוקת התפקידים בין השַׁליטה הוותיקה לבין הנחנכת הצעירה לא היתה לי […]

בני הנוער נוהגים לחלק את חייהם לתקופות, כאילו היו ראשי מדינות או אומנים. אלא שתקופותיהם, בניגוד לאנשי המעשה, אינן מתבטאות בפועלם אלא במצב רוחם, בתחושת בטנם הכמוסה. הם עוטפים את ראשם באוזניות או דוחסים אותן לאוזניים, מפעילים שיר ששמעו פעמים רבות ופתאום אופף את ליבם אֶרֶס געגועים עמום. בהיעדר כל […]

לא תשחית מילים – זה למעשה הדיבר הראשון של השירה היפנית, בייחוד של הסוגות הכי קצרות בה, הייקו וסנריו. הכוונה לשני המובנים של השחתה כזאת: להרבות במילים שלא לצורך; ולאפשר להן להשתולל על חשבון המציאות שהן מתארות. מה זה הייקו כולם פחות או יותר יודעים, אז בדיבור עליו נוכל לחסוך […]

ביום הנעילה של תערוכת היחיד הקודמת שלה, במוזיאון הרצליה, נשכבה הילה טוני נבוק על גבה מתחת לפסל "להמתין לשמש – ספסל" בזמן שהמבקרים במוזיאון שוטטו סביבה. לפרפורמנס הזה – שכלל גם שכיבה על משטחי פרגולה בחלקו המרכזי של המיצב – קראה טוני "שקיעה". הפעולה הפרפורמטיבית הפשוטה לכאורה של התמקמות גוף […]

מאי 2021 חמישה חודשי חיים לבת שלנו דניאלה. את המאורע ציינו מול הבית, היכן שנמצא המקלט הציבורי, ובטיול בשכונה, שאותו אני מכנה, "ציר המקלטים". בלילה, כשרצנו איתה למקלט, היא השכילה לנצל את הזמן כדי לעשות קקי טוב עם נוכחות, שבסופו של דבר עבר לבגדים. הפרשה שהתפשטה החוצה אל העולם. בגלל […]

לילה אחד זע הווילון הלבן המכסה את החלון הגדול שבחדרי. הוא מתחיל לנוע, מואר מבחוץ באור ירח ופנסי רחוב. בתחילה התנועה נראית כתגובה קלה לרוח, אך היא הולכת וגדלה. הווילון מתרחף ושב, הבד מתמלא גלים גלים, מתנפח ועולה. אני שוכבת דוממת במיטתי, ערה לחלוטין, רואה איך דרך החלון הפתוח ומבעד […]