שחר זינק מכיסאו, קירב את המיקרופון אל פיו וצעק בנחרצות, שוב, בפעם האלף מאז התחיל את השידור: ״הממשלה הזאתי!…״ רגלו פגעה בשולחן העבודה ובובה שהיתה עליו נפלה. חרך קטן, בדלת מאחורי שחר, נעלם. השידור נקטע באחת. שעה לאחר מכן הופיע שחר אצלי במשרד, לבוש באותם הבגדים, וצעק עליי: ״הממשלה רודפת […]

כשאנחנו פעוטות אנחנו חסרי בושה בצורה הנאיבית ביותר. הגבולות הגופניים הפיזיים שלנו מטושטשים ואנחנו בחיבור טוטאלי וסימביוטי עם דמות האם. הגוף העירום והמופשט מתפקד כמצע משחקי – תינוקות יכולים לבהות ביד שלהם במשך שעות מהופנטים מהפוטנציאל, הגילוי המרעיש שזה מחובר אליהם לגוף, הגילוי המטריפ של הגוף שמחובר לתודעה. לאקאן קורא […]

מה אנחנו לוקחים איתנו, כשהכול מסביב זז? brb הוא יומן חזותי, שמורכב כולו מתמונות אייפון – רגעים מהשנים האחרונות, שנאספו בין תל אביב לניו יורק. בין שני מקומות, שתי שפות, שני אני. אלה לא סיפורים שלמים, אלא שברים: הפגנה, רחבת ריקודים, חדר בבית חולים, חוף בפייר איילנד. התמונות מוצגות בזוגות, […]

בנסיעה מהירה בעלטה נגלה אליי הכביש רק להרף עין בכל פעם. אחת לזמן מה תמרור מחזיר אליי אור ומסמן לי שהכביש מתעקל, או מתפצל, או מתלכד עם כביש אחר. אני מקווה לראות בכל רגע תאורה אחורית של רכב אחר, שתאשר שאני בכיוון הנכון. אחר כך מכוניות מן המסלול הנגדי מסנוורות […]

הגענו לפנות ערב, כמה ימים אחרי כריסמס, והעיר היתה לבנה. שכבת פתיתים דקה ושלווה כיסתה את הרחוב, ועל אדני החלונות עוד נותרו פסלוני סנטה סמוקי לחיים, סבוכים בתיל של נורות צבעוניות. מאחוריהם, בצדה הפנימי של הזכוכית – משום מה מוקמו החלונות בגובה מושלם להצצה – נגלה מראה הפנים החם. מסעד […]