אום מחמוד אומרת: במרחב הריק של אדמה, שמים ומים הממהרים לחלוף אני מניעה בחופזה את לשוני הגבישית שמחפשת מסתור, אני מתפללת הרבה כי סבל וייסורים הוכפלו בלי סוף, כי מהלך העניינים מילדותי שזוכרת שובש, כי המשמעות הרגילה של החיים הושחתה, את מקומו תפס ההרס, חורבן פשה בכל, האדמה התהפכה, ברד […]

היינו אז אחרי צבא. בגיל של אחרי צבא. בצבא לא היינו כל אחד בגלל הפאקים שלו. אבל לא היה אכפת לנו. כבר עדיף ככה. היינו צריכים כסף באותה תקופה. לי היה אוטו ולרועי הייתה חברה. כל אחד צריך כסף ולא משנה באיזו תקופה, רק שאנחנו לא ידענו לעבוד. אבל ידענו […]

באותו חודש חזרה המשטרה על החיפושים בג'ונגל מדי שבוע, אבל בהתלהבות הולכת ופוחתת. היו בסן כריסטובל בעיות רבות, ולא יכולנו להרשות לעצמנו ששליש מכוח המשטרה המקומית יעסוק בחיפוש אחר קומץ ילדים, גם אם הם רצחו שני אנשים במרכול. במשך כל השנה ההיא התבצע רצח אחד מדי שבוע – וזה רק […]

נערה שצבעה נשבר, אם לא תזכי באהבה, תאכלי עפר. לופה דה וגה "כאן", אני אומרת ומצביעה על נקודה כלשהי בשביל בקצה נעלי. "מה קרה כאן?" "כאן לא קרה כלום", היא עונה. אני מהנהנת. "וכאן?" אנה מביטה מטה אל כף רגלה שלה בעודה חושבת על תשובה, מרימה את מבטה בהתרסה, חומקת […]

כעת נפתחות האוזניים באוזניה. כעת נפקחות העיניים בעיניה. במצחה דלת מסתובבת שדרכה היא נכנסת ויוצאת ונכנסת ויוצאת. היא כבר לא ישנה בלילות, קשה לה לנשום אחרי ארבעת ניתוחי הגדלת החזה שעברה. העייפות מפילה אותה כמו טיפה על זגוגית בדולח, היא נושמת דרך הפה ואפילו התשישות נחווית כמו נס קבוע. אחר […]

שירת הסירנות לא מושכת את הימאי רק בשל יופייה, אלא בשל דבר מה עמוק יותר, ההבטחה המרומזת לחיי נצח, לתהילה נסתרת שאינה אלא אשליה, שכן הימאי לא יזכה לחזות בניצחונו, לא אחרי שהדגים יאכלו לו את העיניים. שמיעת השירה משמעה מוות, הרי אפילו אם נניח שתהילתנו נמשכת גם אחרי המוות, […]

דמיין שאתה טייס, כמו שחלמת מילדות. קיבלת במתנה מטוס שהופעל בשלט רחוק וראית אותו מתעופף בתוך החדר שלך, מתנגש בקירות, במנורה, והבנת שהמטוס שלך רוצה לטוס הרחק מכאן, לרחף מעל מרחבים פתוחים, מעל הגינה של הבית שלך, מעל הגגות של בתי השכנים, לחצות את גבולות העיר, לעבר מקומות זרים, כך […]