רשימות אחרונות

גרנטה 6 | כתיבה אמריקאית חדשה – פתח דבר

גרנטה 6 | כתיבה אמריקאית חדשה – פתח דבר

באביב 1979 הגיליון הראשון של גרנטה, מגזין ספרותי שהוקם בשנת 1889 על ידי קבוצת תלמידי מחקר מאוניברסיטת קיימברידג’ שבבריטניה ראה אור בגלגולו החדש: רבעון ספרותי בכריכה רכה. ביל בְּיוּפורד ופיט דה בּוֹלה היו עורכים שותפים. כותרתו היתה כתיבה אמריקאית חדשה, והוצגו בו יצירות של ג'ויס קרול אוטס, נורמן ברייסון, טילי […]

רמלה-יפו-ניו יורק: שיחה עם זהר אלמקייס

רמלה-יפו-ניו יורק: שיחה עם זהר אלמקייס

אפשר לדבר על סופרים מבחינת מלאכתם. השימוש בשפה, היחס לז'אנר או להגדרה ספרותית, ההשפעות של מספרים אחרים על מלאכתם. אפשר לדבר על סופרים מבחינת תפיסת עולמם. הזהות החברתית, הרעיונית או המוסרית שהם מגבשים לעצמם אל מול בעיות הדור מתוך כוונה וייעוד אולי להדהד אותם בין הדפים. אפשר לדבר על סופרים […]

נעים להכיר: נורית זרחי, מסאית יחידה בדורה (בלי צחוק!)

נעים להכיר: נורית זרחי, מסאית יחידה בדורה (בלי צחוק!)

"כמה אני זקנה?" שואלת נורית זרחי במסה האישית היפה שלה "מיס בריל יוצאת לפארק – על קתרין מנספילד". זו שאלה שאינה מבקשת תשובה. זו שאלה מסוג השאלות שמניעות כתיבה וקריאה של מסה אישית במיטבה. כמה אני זקנה? כלומר, מה זה אומר להיות זקנה – לי באופן אישי, וכנגד התרבות שבה […]

גְהַאצַ'ר גְהוֹצַ'ר

גְהַאצַ'ר גְהוֹצַ'ר

לא ניסיתי להתנגד כשהמשפחה החלה במאמציה לחתן אותי. כל הניסיונות הקודמים שלי בתחום הרומנטי עלו בתוהו. רק עם צִ'יטרָה הצלחתי להגיע לשלב של שיחות מעמיקות, וגם זה כבר נגמר. הנישואים של אחותי מַאלטִי הסתיימו בכישלון, כך שאמא נהגה משנה זהירות כשהגיע תורי. "בואו לא נסתבך עם עשירים", היא אמרה. משום […]

לתרגם את שלא נאמר

לתרגם את שלא נאמר

שיחה בין עורכות גרנטה לויווק שאנבהאג על תרגום ״גהאצ'ר גהוצ'ר״ לעברית האם תוכל לספר לנו על קנדה, השפה שבה אתה כותב, ועל ההקשרים התרבותיים שלה? האם זו גם השפה שאתה דובר? ויווק שאנבהאג: קנדה החלה מתהווה לפני קרוב ל־1,700 שנה ונחשבת אחת השפות הקלסיות של הודו. כ-47 מיליון איש ואישה […]

רק מילים לשחק בהן

רק מילים לשחק בהן

החתרנים הוא ספר מסע בספרות ובמודרניזם שראה אור לאחרונה בהוצאת כתר. תחנת היציאה שלי היתה סנט פטרבורג הצארית של האדרת וגוגול, משם התגלגלה הרכבת בחברת אנה קרנינה אל סופה הטרגי של הגיבורה על המסילה והמשיכה מערבה, אל פרוסט (בעקבות הזמן האבוד), ג'ויס (יוליסס) וקפקא (אמן התענית). הרכבת נעצרה על סף […]

חבר'ה טובים

חבר'ה טובים

האיש הקירח עם השפם אמר "נתחיל?", ויערה הבינה שאין לה ברירה אלא להגיד "כן". בחוץ חיכו עוד שלוש בנות, והאוויר היה חם בבניין הטמפלרי הקטן ליד הקריה, שאליו זימנו אותה. הבוחן אמר שהם צריכים לדמיין שהם בלובי בבית מלון, נגיד ברייקיאוויק, ושהיא, יערה, צריכה לשכנע אותו (הוא רק אמר ששמו […]

בסלוניקי

בסלוניקי

כשהגיע שלום גולדמן סוף סוף לימה של סלוניקי, היה נדמה לו שנפרע חובו. כמה דברים הבטיח – לכתוב מכתבים, לפקוד את בית הכנסת לפחות לקריאת התורה בשבת, לאכול כמו שצריך (על מנת שלא לגווע) – ובדבר לא עמד בהבטחתו. אך לים הצליח לבסוף להגיע. עודד את עצמו, והכסף השטוח מילא […]

פלסטיני בלונדון, לונדוני בפלסטין

פלסטיני בלונדון, לונדוני בפלסטין

סמיר נולד בעיר צַפָד. הוא היה ילד בימים של המלחמה ההיא, כשחצה את הרי הגליל ומדרונותיו מזרחה לכיוון דמשק. מאותו הרגע ועד היום לא שב לראות את הבית שעזב בילדותו. במחנה הפליטים הוא התחיל לצייר, על אפו ועל חמתו של המורה לערבית. ככל שגדל סמיר והתבגר, כך קטנה והתכווצה צַפָד, […]