1 האישה חבשה כובע עשוי נייר ולבשה תלבושת פשוטה מאוד אך קודרת, כמעין נזיפה. המסר היה שהיא עושה דבר-מה שאת אמורה לעשות או היית צריכה לעשות. מה זה היה? היא דחפה כיסא גלגלים על פני מדרכה שבורה ולא עצרה לנוכח סדקים או שברים. היא לא ראתה אותם. מבחינתה התפקיד היה […]

תעודות / אִנְתִס'אר עבּד אל-מוּנְעִם[1] התעודה הראשונה תחת עץ הרימון הכריזה על המהפכה – החליטה לצאת מרחם אמה. לא תהיה מוכנה לסבול עוד את המקום הצר ואת חשכת הלילה והיום. כמהה הייתה להבין את פשר זריחת השמש בבוקר. רצתה לפקוח את עפעפיה המוקפים אוקיינוס שאין בו גלים. דחפה והרימה ראשה […]

אלומות קטנות נאלמות ומתקבצות לקורבנות המזדמנים של דלית, לבנה שממנו סלדה. אכן תמוהה הדבר – מדוע חשב שיוכל לעזור לה, לרפאה אחת ולתמיד מקלונה, להחליק בעדינות על ידה הבוערת מתוך המים? הן ידע שהיא חולה, אבל מה פירוש הדבר לגביו – את זאת לא ידע. בלילה שלו האחד האפל הנמשך […]

תלמידי שנה ג׳ במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל יצרו כרזות למחזות שהועלו בתיאטרון החאן לאורך חמישים שנות פעילותו. שיאו של הסטודיו 'איור ועיצוב' בהנחיית המאיירת אורית ברגמן והאסיסטנט דניאל גרומר הוא בפרויקט קאנוני, שניתן בכל שנה, בו הסטודנטים מאיירים סדרה בת שלוש כרזות עבור שלושה מחזות, המאוגדים תחת נושא אחד אותו […]

"אני כותבת מתוך רגש" אומרת המחזאית האפרו-אמריקאית אדרין קנדי (Adrienne Kennedy), "אני לא מנסה לברר למה. אני פשוט פוקחת את העיניים כשזה ניגמר, ומסתכלת על הדף". איך לדבר על הכתיבה? איך להסביר אותה ולכתוב עליה? האם הכתיבה היא ניסיון ללכוד את שטף החיים ולמשש אותם לרגע? לשזור משמעות חמקמקה בבליל […]