בשפת האצטקים, המילה "צ'יטלאלי" פירושה "כוכב". הנשרים של יבשת אמריקה הם קרובי משפחה של החסידות, ואילו נשרי העולם הישן קרובים לדיות השחורות. כיצד, אם כן, נוכל לדעת היכן עוברים הגבולות של שדות הטרסות שטופי השמיים הזוהרים? יש להאזין לנביחות הכלבים. הכלב מלווה את עובר האורח רק עד קצה החלקה השייכת […]

תהליך העבודה הזה, לצד שולחן הכתיבה, הוא לפעמים בודד מדי. לכן, בין השאר, נולד הפרויקט "איור החלומות" שמרשה לי להתארח במעשיות התת מודע של אחרים ולתת להם בתמורה, את העיבוד שלי לדיו. הפעולה הזהירה הזו היא הילוך על חבל דק, בין הפרפורמטיבי, לפרשני, בין התרפיה לתרגום – אבל היא גם […]

"למה את שונאת את אמא שלך?", דניאל שאלה אותי אחרי הארוחה. הסתכלתי עליה במבט מופתע. היינו כבר בכיתה ז', גרנו דלת מול דלת והאימהות שלנו היו חברות, אבל לא שיערתי שלמישהו יש נגיעה לעולם שלי. התקיימתי בתוך בועה בלתי חדירה של מחשבות רעילות. אבל היא שאלה את זה, בחצי חיוך […]

ענני הגשם העבים לא מכבידים על אף אחד מההולכים ברחוב. אבל על זוהר הם מכבידים מאד. היא הולכת ברחוב הזה למרות שהיא יודעת שהאנשים שמסביבה לא שמים לב למסה המצטברת של הדברים, לחומריות המילים ולצפיפות התנועות. היא הולכת קדימה, היא הולכת כמו שצריך ללכת, היא הולכת כדי לקנות לחם במאפייה […]

בארצנו הכול נכון יחדיו ומיד. לכל אחד מרוצחינו יש אבא ואמא והם תמיד שכנינו, אהובינו, ממסגרים אותנו בקרבתם המשתיקה ובהגיונם הדביק, הטיפש, האובדני. אין עת לכול בנפרד, וכשישנו הרע ישנו לנו גם הטוב, העת היא אחת לכול. זהו הנטל שניתן לנו ממעלה – לי, ובימים שיבואו, גם לך. ישנו נוף […]

אני זוכרת: הייתי בת 11 כששאלתי את אבי מהו החלום שלו. נסענו יחד באוטו. ישבתי מאחור ושאפתי את ריח ריפוד העור המהודר, מנסה לשרוד את הקור המקפיא של המזגן, בוהה בשערו השחור שהיה משוח בג׳ל ומסורק לאחור. "רציתי להיות פנסיונר בגיל שלושים", השיב. זה היה רגע לפני שחגג ארבעים. השבתי […]