כשאני מגיעה למחלקה הוא כבר מרגיש יותר טוב. אני הולכת מהר, הכפכפים מפליקים לי על העקבים, שקית הנייר מגולדה מרשרשת, אף פעם לא ידעתי להיכנס בשקט לשום מקום, למרות שכן ידעתי להיעלם אחרי שכבר הגעתי. לא עם סבא גילי. הוא ראה אותי. גם כשהמשפחה הכפילה ושילשה את גודלה ולכל מפגש […]

בתחילת ימי הקורונה כולנו נסגרנו בבתים. הסטודיו היה כמו מחוץ לתחום, ולא היה לי צורך או רצון לשהות בו. גינת הגג היתה מקום מפלט ראוי. אדמה, שמים וצמחים. התמסרתי לגידול ירקות לצריכה עצמית, והתחלתי לחלום יחד עם עוד ארבעה אמנים ואמניות על יוזמה שיתופית. העבודה בגינה ומחשבות חדשות בקבוצה על […]

תושבי כפר אליסר עלו על יצועם כשלבם סמוך ובטוח שהבוקר שיבוא ישיב להם את שגרת יומם. בה בעת הם ניסו להסיח את דעתם מהמזימות שיום המחרת ודאי חורש נגדם, עתה לאחר שח'לדון החליט לחטוף אותו ולהסוות את דמותו. ח'לדון חלף בסמטאות הצרות, מביט בחרכי החלונות והדלתות ששרידים של אור הסתננו […]

פרולוג ו\או הקדמה גבירותיי ורבותיי, הפּוֹנס, [פאוזה קצרה] הפּוֹנס גיבור הפרולוג — או ההקדמה — הספיק לעשות כבר די הרבה בחייו. על אף שתנוחתו קפואה לחלוטין, ניחן הפּוֹנס בתנועה וניידות. ״הכל נדמה אבוד״, הפּוֹנס לחש בעודו שוכב על הרצפה, פחדיו וכמיהותיו מרוּצצים סביבו ומציצים מבעד לבשר הבטון הפצוע. יש יגידו […]

הדס חושבת רק על אֶרְנֶסְטוֹ, נושמת את ארנסטו, משתכשכת בחייו הסודיים והחד-פעמיים של ארנסטו. בונוס של חמשת אלפים שקלים מובטח לה אם לבבו ייפתח לקראתה ואהבתם תישא פרי. אביעד המנכ"ל יכנס את העובדים ויכה לכבודה בגוֹנג, מחלקת משאבי אנוש תדאג לעוגה ולבקבוקי יין, וכדרך המופנמים שנמשכים פתאום אל אור הזרקורים […]

"שם, במרחב שבין העולם הפנימי לחיצוני, שהוא אותו מרחב בין אנשים – מרחב המעבר – מתרחשות מערכות יחסים אינטימיות ויצירתיות".[1] כאישה, הפחד הגדול ביותר שלי הוא מפרידות. אף פעם לא ידעתי איך להתמודד עם סופים. כשמקיץ הקץ, אני נאלמת ונעלמת. אני לא מיטיבה להתמודד עם מסיבות סיום, עם טקסי הענקת […]