הכול התחיל כשחזרנו ביום ראשון והעכבר התחיל לחפור. לא עכבר, לא לא – עכברוש. הוא חפר בגרון שלי בלי הפסקה, והחפירות האלה גרמו לי להשתעל בלי הפסקה, שיעולים יבשים וסדוקים, יכולת לשמוע את ההד העמוק של הגרון והריאות כאילו מישהו אבוד רומס עלים שלוּכים במערה חשוכה, צורח לעזרה. אבא שלי […]

אמר: הוֹסף לי משך זמן עד ליום שבו ייעורו המתים. אמר: הוּסף לך זמן. [קראן, סורה 7, "הגבהים", איה 15-14.] נסְרינה, אני קורא בשמך. אנחנו נוסעים לאט, בזהירות, שלא תיחבטי או תיחבלי מטלטלות הדרך, ואת כאן לידי, במושב האחורי. קשה להתקדם בשלג שלא מפסיק לרדת. דצמבר, ופסגות ההרים כבר מכוסות […]

ההצגה הסתיימה. הסתכלתי בעיניים לכל מי שיכולתי עד שלא נשארה לי טיפת דם בגוף. אני נכנסת להתלבש ומתארגנים. הלילה אסע לאור הצלם, אין לי ברירה. עוד קודם, רן, שמנהל מוצר בגוגל, עשה לי שיחת פרידה: המנעד שלו הצטמצם – אני לא נכנסת אליו, למנעד, לא בלוּק, לא באישיות ולא במעמד […]

ביום שני יונה דפק על דלת הדירה של דניאל בגב ידו, בידו השנייה החזיק שקית טבק צהובה. דניאל היתה לבד בדירה, היא ישבה בחדר, החזיקה בידה האחת סכין גילוח שבור, והתבוננה במפרק כף ידה האחרת. היא חצתה את הדירה החשוכה ופתחה את הדלת. יונה הגיש לדניאל את השקית הצהובה ושאל, […]

כמה שבועות אחרי שהתחתנה, שמחה התרחקה ממני לגמרי. היא דיברה איתי על זוטות, כל מיני שטויות. חפצים שהם קנו לבית, ומערכת חלבית לפסח שחמותה החזירה לחנות כי היתה סדוקה, וציפויים של כלי כסף שנפגמו במעבר דירה, ואגרטל מכוער שיושב אצלם בבית, שהיה של דודה של מרדכי שטוענת שהוא עבר במשפחה […]

אני עוצם עיניים ומנסה להיזכר בזיכרון הראשון שלי בתור ישות. בתור משהו שמכניס ומוציא אוויר מהריאות. בעיני רוחי עולה תמונה: אני תינוק שזורק מוצץ באמצע גן משחקים. במקומו אני מכניס לפה אדמה עד שאני לא מצליח לנשום. אמא רצה אליי, צועקת, "מה אתה עושה?", ובטח אני רוצה להשיב, אבל איך […]

בדרכים עקלקלות, שהייתי צריך להתרגל אליהן, עלה במוחי זיכרון רחוק, נישא על קול תופי מלחמה ושופרות בית הכנסת: צה"ל משדר קריאות לגיוס כוחות מילואים. על פי החדשות, "המצרים חצו את קו בר-לב, והסורים על גבול הצפון". היה זה בשישה באוקטובר בשעה שתיים וחצי בצהריים. המתקפה הערבית הגיעה פתאום, ביום הכיפורים, […]

עץ בחלון זמן רב לא גזמתי את העץ, וענפיו צימחו והם מידפקים בחלוני. אני יודע שמשהו איום זוחל עליהם ועולה לעברי, ולכן מקפיד לסגור היטב את הזגוגית. אני יוצא וסובב את הבית ובידי מסור ענפים גדול, אך ממקומי מתחת לעץ איני מצליח להבחין בחלון ביתי. עליי לטפס על הגזע ולחלוף […]

סמי חזר לדירה לקראת שתים-עשרה בצהריים; עייף, רעב, ריק. לא נשארו שאריות מארוחת החג, האוכל היה בדיוק במידה לערב אחד. מהרחוב עלו רעשים של הורים ושל ילדים, הוא שכח שיום חופש היום. עבורו, החופש לא קיים. הוא לא הכיר את המושג הזה. היו ימים שלא עבד בהם, אבל האירועים שדורשים […]