גבוה, דק גו ומחוויר, שקט, יושב אסף גליקמן על ספתו הדו-מושבית. קיר אחד ושתי דלתות עץ רכות מפרידות בין ביתו מבצרו לביתי מבצרי בדירתנו המחולקת, בדרום הלגיטימי למחצה של העיר. בימים ראשון, שני, שלישי, רביעי וחמישי בשעה תשע בבוקר, בשעה תשע בבוקר בדיוק, מסובב אסף גליקמן את המפתח בחור המנעול. […]

שיער מונח על הרצפה. שטח קטן לפניו: אי מלאכותי לעמידה ולהתבוננות, מגודר בצניעות באמצעות שני לוחות פרספקס שפס ירוק בוהק מעליהם, מזהיר. שלט קטן מזמין את המבקרים להיכנס פנימה אל החלל ואל הסבך שבתוכו: למעלה ממאה וחמישים קילוגרמים של שיער אנושי שנאספו על ידי האמן טל אליעזר במשך קרוב לשמונה […]

לכל אורכה ורוחבה של יצירתו, העיונית והבדיונית כאחת, ניהל ו"ג זבאלד חשבון נוקב עם הזיכרון. חשבון אישי עם בני הכפר הבווארי שבו נולד (ורטאך), חשבון לאומי עם גרמניה שלאחר המלחמה, חשבון עם סיפורי חיים של מהגרים, עם עדויות בעל פה ובכתב ועם מסמכים ארכיוניים ותצלומים מצהיבים. בכל ספריו הוא משוטט […]

26/2/15 "אני תוהה מה אני מחפשת כאן, בנמוך, ומה אמצא. צריך סבלנות. כמו דייג. ילדה מריחה וקוטפת עלה של מלוּח". 18/3/15 "השמש כבר רומזת על הבקרים של הקיץ שבהם כבר אתקשה לשבת כאן מפאת היקידה. אבל עדיף לחשוב על עכשיו, עכשיו. מי יודע מה יהיה בקיץ".   בסתיו 2014, עם […]

31.5.15 הבוקר אני יושבת בגינה המונמכת כשפניי אל רחוב הוברמן, בעל הדירות המהודרות, וגבי אל התיאטרון. מולי חורש איש כהה עור בשכפ"ץ צהוב את המרצפות במין מכבש אדים. הוא צועד אט-אט, מושך ביצול המכונה, אדים לבנים סובבים אותו מכל עבר ועליו לצעוד חרש, לכבוש כל מרצפת בעדינות ובתשומת לב. כמין […]

1. ליפתא ורמות: ריקוּת ומלאוּת. ריקותו של הכפר, ריקותם של בתי הפלסטינים, של שבילי העפר המחברים בין בית לבית, שהקולות והצבעים שנספגו בכותליהם התאדו. מלאוּת השכונה, השכונה היהודית, הישראלית, מלאוּת בתיה עם הרעפים, אשר צצים במעבה היער כמו אניצים אדומים בזקן ירוק. ריקות ומלאות זו מול זו: הכפר מן העבר […]

אבי היה מהנדס אבל היה לו שולחן כתיבה של איש הגות. זו היתה בעצם "מכתבה" גדולה וכרסתנית. אני נמנע מן המילה הזאת לא מפני שהיא מיושנת (השולחן עצמו היה ישן ומופיע בזיכרונות הילדות המוקדמים ביותר שלי), אלא משום שהיא ממין נקבה; ואילו השולחן היה מסיבי, חלקיו עבים, וכולו צבוע שחור. […]