השנה ההיא התחילה עבורי בסוף ספטמבר של שנת 1995, כלומר בתחילת שנת תשנ”ו לפי מניין הלוח העברי. בקרוב תחל שנת הלימודים השנייה שלי במחלקה לאמנות בבצלאל, ושבועות אחדים לפני שמלאו לי עשרים ושתיים עברתי לגור בשכירות עם שני שותפים בדירת גג ברחוב מוריה 5 בשכונת רוממה בירושלים. הבניין היה צמוד לקצה המערבי של רחוב יפו, […]

מילדות הערצתי את יוסי בניון. בזכותו, ובזכות טיילת לואי שזכרתי מן ההליכות עם אמי בטיולי חופשת הפסח (שם השקפנו על הכרמל ותהינו בבורות רבה על שמות השכונות תחתינו), אהדתי בגאווה את מכבי חיפה אף שגרתי בתל אביב. בניון היה מודל נהדר לחיקוי. לא רק בשל זמינותו והקלות שבה ניתן היה […]

“הספרות היא משת״פית. היא הראשונה לקפוץ לעשות משא ומתן עם האויבים הכי גדולים. כי היא לא נמצאת בבידוד. ספרות היא השתתפות, התלכלכות, כניסה אל עובי הקורה של היומיום הכי יומיומי. ספרות […] מתלכלכת ונדבקת כל הזמן בחיידקים” מתוך “שפה שנפלה”, נעמה צאל, עומד להתפרסם בגיליון “הו!” 20         […]

עלה בדעתי שיש נוסח אחר של סיפורי אגדה – זה שבו הבחורה הצעירה והפשוטה מצילה את הנסיך שלה או את משפחתה. באגדה הדנית “היונה הצחורה”, היונה/נסיכה מצילה נסיך שאחָיו הקריבו אותו למכשפה. כאשר הוא מנשק אותה, היונה שבה והופכת לנערה. ב”שבעת העורבים” של האחים גרים, נערה צעירה מצילה את אחיה […]

זה היה המשחק המרכזי ב”גביע העולם ברעיונות”. הקבוצות נאבקו בלהט על הכדור. קבוצת הכוכבות הפמיניסטית ניסתה שוב ושוב לבעוט אותו אל בין קורות השער שתויג כ”בעיות חברתיות נפוצות”, כשהקבוצה המתחרה שהורכבה מבחורים ואנשי תקשורת מהזרם המרכזי ניסתה להכניס אותו לרשת הרגילה שתויגה “אירוע מבודד”. כדי שהכדור יישאר מחוץ לרשת שלו, […]

אני ברית. זאת אומרת, זה השם שלי. איתו נולדתי. לא עם ט’, זה לא קיצור של בריטני. לא באתי ממשפחה דתית, ולמען האמת אף פעם לא הכרתי ברית שלא גדלה במשפחה חילונית. ולא, אבא שלי לא רצה בן. הוא רצה בת. למרות שאם היה יודע מה יהיה איתי כשאגדל, אולי […]