“כמה אני זקנה?” שואלת נורית זרחי במסה האישית היפה שלה “מיס בריל יוצאת לפארק – על קתרין מנספילד”. זו שאלה שאינה מבקשת תשובה. זו שאלה מסוג השאלות שמניעות כתיבה וקריאה של מסה אישית במיטבה. כמה אני זקנה? כלומר, מה זה אומר להיות זקנה – לי באופן אישי, וכנגד התרבות שבה […]

החתרנים הוא ספר מסע בספרות ובמודרניזם שראה אור לאחרונה בהוצאת כתר. תחנת היציאה שלי היתה סנט פטרבורג הצארית של האדרת וגוגול, משם התגלגלה הרכבת בחברת אנה קרנינה אל סופה הטרגי של הגיבורה על המסילה והמשיכה מערבה, אל פרוסט (בעקבות הזמן האבוד), ג’ויס (יוליסס) וקפקא (אמן התענית). הרכבת נעצרה על סף […]

לתת לאהוב מיליון שמות, למשוח אותו בכל מילה בשפה, לברוא אותו בכל מילה בשפה, לקרוא לו המקום. לשרטט בשפה את המפה הגיאולוגית שהיא לבו: אני רוצה ללמוד את הסלעים והטקסטורות, את המאובנים שננטעו במעמקי הגוף כשנולד, כשנעשה גוףרקיע מן גוףמים. כל הזמן בעולם (ינוארפברוארמרץאפריל, אלפייםוארבעאלפייםוחמש), ההליכות הרגליות המתישות, הכוויות מן […]

וידוי אישי על מלחמת הלשונות שְׁאֵלָה, שֶׁהַגָּלוּת בְּעִבְרִית הִיא לְשׁוֹן־נְקֵבָה וְהִיא אֵם מְנַחֶמֶת וְהִיא אֲהוּבָה יְחֵפָה וְהִיא שְׁמוּרַת־עַיִן אֶבְיוֹנָה. וְאִלוּ בַּיִידיש דער גלות איז לשון־זכר (דֶּר גֻּלֶס אִז לֻשְׁן־זֻכֶר) מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁלַחְנוּ אֵלֶיהָ בִּידֵי אֵל קָנֹא וְנֹקֵם שֶׁחָרָה בָּנוּ אַפּוֹ עַל שׁוּם נַאֲפוּפֵינוּ, אֵל שֶׁהוּא מֶלֶך וְאָב וּבַעַל, פַּטְרִיאַרְךְ עֶלְיוֹן. וּפֵירוּשׁ, שֶׁאֲנִי מִתְעַנֶּגֶת עַל גִּלְגּוּל […]

בחצר שמתחת לבניין, איפה שנגמר הדשא, היינו משרטטים בסכינים כדור ארץ עגול וגדול ומחלקים אותו בינינו. בדרך כלל עשינו את זה בחורף שבין הגשמים, החורף של הילדות נראה לי תמיד יותר קר ויותר רטוב. אחר כך כל אחד בתורו היה זורק את הסכין, נועץ אותה באדמה, מותח עד לאיפה שהיה […]