אני זוכרת: הייתי בת 11 כששאלתי את אבי מהו החלום שלו. נסענו יחד באוטו. ישבתי מאחור ושאפתי את ריח ריפוד העור המהודר, מנסה לשרוד את הקור המקפיא של המזגן, בוהה בשערו השחור שהיה משוח בג׳ל ומסורק לאחור. “רציתי להיות פנסיונר בגיל שלושים”, השיב. זה היה רגע לפני שחגג ארבעים. השבתי […]

הרואה את המתים, אין לו מלים להגיד הוא הולך הצידה וממשיך לחיות, כמי שהפסיד חנוך לוין – את ואני והמלחמה הבאה ‏[…]‏ חוֹשֵׁב עַל מַסַּע הַמַּחֲשָׁבָה מֵעֵבֶר לַגְּבוּלוֹת וּמֵעַל הַמַּחְסוֹמִים ‏[…]‏ ‏[…] הַאִם אוּכַל לְדַבֵּר עַל שָׁלוֹם וּמִלְחָמָה בֵּין הַקָּרְבָּנוֹת וּבֵין קָרְבְּנוֹת הַקָּרְבָּנוֹת, בְּלִי מִלִּים עוֹדְפוֹת וּבְלִי מַאֲמָר מֻסְגָּר הַאִם […]

ואולי אין כלל קלאסיקונים או יצירות מופת? אולי כל אדם רשאי להרכיב לו קאנון משלו, להחיל בו שינויים ולפרקו, כפי חייו הפנימיים והשינויים המהירים או האיטיים המאפיינים אותם? אולי אין כלל יצירות מופת אלא רק ספרים מעולים, אשר מה-זה-בעצם-משנה מה אנשי הדורות הקודמים חשבו עליהם, והיכן למדו אותם. העיקר הוא […]

 1. זה עמד לי מול העיניים כל הזמן, אבל עכשיו, עכשיו אני רואה את זה (הילדים דומים כל כך להוריהם, נושאים אותם בפניהם. כמה נאהבנו, כמה נאהב, כמה נרצה עוד אישור לקיומנו. ילדים טובים, ילדים טובים, ההורים רוצים שנבוא לבקר, כולם יודעים טוב יותר). זה עמד לי מול העיניים כל […]

* למדתי לדבר כמוהם. עם הטונים העולים ויורדים ברגע המתאים. תנק יו, תנק יו סו מאץ’. איי רילי אפרישייט איט. האב א וונדרפול דיי. צריך לבלוע מילים, צריך זרימה חזקה בלשון. המילים צריכות לצאת בזרם חלקלק כמו גלידת סנדיי שממלאת את הגביע וגולשת מעל לשפה. אבל לזרם צריך להיות מעצור, […]