שיער מונח על הרצפה. שטח קטן לפניו: אי מלאכותי לעמידה ולהתבוננות, מגודר בצניעות באמצעות שני לוחות פרספקס שפס ירוק בוהק מעליהם, מזהיר. שלט קטן מזמין את המבקרים להיכנס פנימה אל החלל ואל הסבך שבתוכו: למעלה ממאה וחמישים קילוגרמים של שיער אנושי שנאספו על ידי האמן טל אליעזר במשך קרוב לשמונה […]

– יש לך חלומות? – איי דרים. – מה אתה חולם? – איי דרים נייטמרס. – סיוטים? למה? – איי דונט קנואו. אברי נייט נייטמרס.  כשנרדמת אתמול התעוררת היום. את לא לגמרי בטוחה אם להאמין לגוף או לנוף. כעבור שעה באזור הזמן של מיטתך, ומתוך מלכודת המצעים שאת, השעון מתזכר: בלילה […]

בימים כתיקונם בימים כתיקונם מופנים מאמציי למתן פירוש כללי וסופי לתופעות המרכיבות את העולם. משימה מועדת לכישלון, בלי ספק, אך לא בכך העניין – לא ההצלחה או הכישלון חשובים, כי אם ריכוז הדעת הפונה אל המכלול. דא עקא, כאשר מפנה אדם את מבטו אל השמים, לא מן הנמנע שתיחבט רגלו […]

לז'ורז' פרק, 2020, קולאז' נייר צבוע בצבעי פנדה, עפרונות צבעוניים, צבעי מים, דיו ואקריליק על נייר. 35 * 50 ס"מ כל אחד  ככה זה קרה: בשבוע שבו עברתי דירה נכנסנו שלוש השותפות לבידוד. באותו שבוע התחלתי גם לקרוא את החיים הוראות שימוש, שכתב בדייקנות ובסבלנות ז'ורז' פרק מנקודת מבטה של […]

אני נשען על מכסה מנוע של מכונית לבנה. השמים מתחילים להאדים. יאיר על המדרכה, מדבר עם יפית מהיישוב הסמוך לזה שגרנו בו. אני יכול לראות שהעניין שלהם אחד בשנייה מתלבט לגבי עצמו כמו מישהו שעומד מול מראה ומצטער על הגוף שלו. הוא נעמד מולי, עם הפער הזה בין השיניים שלו, […]

לכל אורכה ורוחבה של יצירתו, העיונית והבדיונית כאחת, ניהל ו"ג זבאלד חשבון נוקב עם הזיכרון. חשבון אישי עם בני הכפר הבווארי שבו נולד (ורטאך), חשבון לאומי עם גרמניה שלאחר המלחמה, חשבון עם סיפורי חיים של מהגרים, עם עדויות בעל פה ובכתב ועם מסמכים ארכיוניים ותצלומים מצהיבים. בכל ספריו הוא משוטט […]

צבעים שונים באוויר מתחילים להתפזר ואני עומדת ביניהם, ילדה, לפעמים כבר ילדה בסוף חייה. בלילה שלפני הטיסה דני רכבה על האופניים הביתה. השעה היתה שלוש לפנות בוקר. החום של חודש מאי התחלף בקרירות לילית. היא דיוושה בנחלת בנימין, הרימה את ידיה מעט מעל לכידון, האופניים החלו לסטות ודני מיד השיבה […]

יומיים לפני החג כבר היו התעודות מוכנות וחיכו לחתימתו של המנהל. מאתיים שלושים ושש חתימות יכלו להימשך עד שעות הצהריים, מה גם שחתימתי לא היתה אלגנטית וארוכה בסגנון מיניסטריאלי, וידי לא היתה מיומנת בפעולה הזאת. הרי בכל תקופת כהונתי כמנהל לא חתמתי אפילו על ספר חשבונות אחד, ועוד לפני כן […]