בקיץ של אותה שנה מת מבקר הספרות האחרון. הבריות לא זכרו את מותו. לא את מותו ולא את מותם של מבוקריו שהלכו לעולמם באותו קיץ זה אחר זה, במהירות מפתיעה, לא מוכנים להיפרד איש מיריבו. עם פטירתו של אחד באו בעקבותיו האחרים, דורשים להוסיף מילה אחרונה, לסגור חשבון, להתווכח עוד […]

Domesthetic היא סדרת ציורים שנוצרה מתוך התבוננות בשגרה, בשכונת 'קרול' בפתח תקווה שבה אני מתגוררת כיום. היא יכלה להיות כל שכונה אחרת בכל עיר אחרת עם נופים של אדריכלות פונקציונלית. שאלות תמימות הנחו את העבודה, מהו בית? ומהם גבולותיו? איפה נגמר הפרטי ומתחיל הציבורי? הגירה בגיל צעיר ועשרות מעברי דירה […]

את ההשראה לעבודה שלי אני מוצאת במציאות סביבי. במשך תקופה פעלתי לפי חוקים אימפרסיוניסטיים – הציורים נעשו בעקבות התבוננות והתרשמות מיידית חזקה – אור מיוחד שנופל על סידור מקרי של חפצים או פנים יוצאות דופן של שכן או אדם מקרי שראיתי ברחוב. זו הייתה חוויה אינטואיטיבית ומלאת השראה. התהליך נהיה […]

כמו תולעים. איזה מין תולעים? כמו תולעים, בכל מקום. הילד הוא שמדבר, אומר לי מילים באוזן. אני שואלת את השאלות. תולעים בגוף? כן, בגוף. תולעי אדמה? לא, סוג אחר של תולעים. חשוך ואני לא רואה כלום. הסדינים מחוספסים, מתקמטים תחת גופי. אני לא יכולה לזוז, אני אומרת. בגלל התולעים. צריך […]

העבודות שלי עוסקות במושג הגבריות – גבריות שברירית, פסיבית, שהיא בו בזמן קשוחה למראה אך רכה מבפנים. בשנה האחרונה אני עובד על כמה סדרות שהתפתחו אחת מתוך השניה – ״מזרח תיכון ישן״ היא סדרה שהתעסקה בדמויות גברים עותמאנים, חובשים תרבוש או כיסויי ראש אחרים ועסקה לא רק בעבר אלא גם […]

סֵפֶר זֶה מְבָרֵךְ לְשָׁלוֹם מִמֶּרְחָק, הַנַּח לוֹ לִהְיוֹת לֹא נִקְרָא; קִרְבָה מִתְקַיֶּמֶת גַּם בְּמֶרְחָק, מֵאָז וּמֵעוֹלָם כָּךְ הָיָה. חנה ארדנט הייתה אחת מההוגים הפוליטיים החשובים במאה ה-20, פרופסור לתיאוריה פוליטית, פילוסופית ידועה ואינטלקטואלית חריפה, פובלציסטית, יהודייה ילדת גרמניה שהגיעה לניו יורק כפליטה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בצד זה מסתבר […]