פרוזה קצרה

תסמונת קנדה

תסמונת קנדה

אולי תאמינו לה ואולי לא. אולי הסיפור שלה יישמע לכם מופרע, מופרז. אבל אין לה מה להפסיד. לא שהיא חשבה אי פעם שהיא אחת מהאנשים האלה, שיש להם סיפור שמשתלשל כמו תג שם מהצוואר שלהם. שלום אני נעמה והגבר שהייתי אמורה להתחתן איתו נהרג בתאונת מטוס קל. אני נועם ואני […]

סחרחורת של הדם

סחרחורת של הדם

כמו בכל יום רביעי, בתום יום הלימודים החנתה עמית דנון, מחנכת י”א 3, את הפיאט שלה במרחק שניים-שלושה רחובות וצעדה במהירות אל הבניין, מול הרוח הקרה. כמו תמיד לא ידעה לכבוש מבט חטוף מעלה, מבט שממילא לא ראה כלום מבעד לחלון, וגם לא הצליחה לרסן את העלייה החפוזה מדי במדרגות, […]

שולף החרב

שולף החרב

1994 אני בוגר של האינתיפאדה הראשונה ולכן תמיד, כלומר מאז, נמשכתי לחרבות. כל הימים שבהם התרוצצתי בדהיישה לא חשבתי בכלל על הילדים שעמדו מולי בתוך האבק והבוץ או על מה שיכול לקרות לי. חשבתי רק כמה מטומטמים הרובים שהחזקנו עלינו, וכמה טיפשית הדרך שבה הגענו אליהם. האבולוציה של כלי הנשק […]

גְהַאצַ’ר גְהוֹצַ’ר

גְהַאצַ’ר גְהוֹצַ’ר

לא ניסיתי להתנגד כשהמשפחה החלה במאמציה לחתן אותי. כל הניסיונות הקודמים שלי בתחום הרומנטי עלו בתוהו. רק עם צִ’יטרָה הצלחתי להגיע לשלב של שיחות מעמיקות, וגם זה כבר נגמר. הנישואים של אחותי מַאלטִי הסתיימו בכישלון, כך שאמא נהגה משנה זהירות כשהגיע תורי. “בואו לא נסתבך עם עשירים”, היא אמרה. משום […]

חבר’ה טובים

חבר’ה טובים

האיש הקירח עם השפם אמר “נתחיל?”, ויערה הבינה שאין לה ברירה אלא להגיד “כן”. בחוץ חיכו עוד שלוש בנות, והאוויר היה חם בבניין הטמפלרי הקטן ליד הקריה, שאליו זימנו אותה. הבוחן אמר שהם צריכים לדמיין שהם בלובי בבית מלון, נגיד ברייקיאוויק, ושהיא, יערה, צריכה לשכנע אותו (הוא רק אמר ששמו […]

בסלוניקי

בסלוניקי

כשהגיע שלום גולדמן סוף סוף לימה של סלוניקי, היה נדמה לו שנפרע חובו. כמה דברים הבטיח – לכתוב מכתבים, לפקוד את בית הכנסת לפחות לקריאת התורה בשבת, לאכול כמו שצריך (על מנת שלא לגווע) – ובדבר לא עמד בהבטחתו. אך לים הצליח לבסוף להגיע. עודד את עצמו, והכסף השטוח מילא […]

פלסטיני בלונדון, לונדוני בפלסטין

פלסטיני בלונדון, לונדוני בפלסטין

סמיר נולד בעיר צַפָד. הוא היה ילד בימים של המלחמה ההיא, כשחצה את הרי הגליל ומדרונותיו מזרחה לכיוון דמשק. מאותו הרגע ועד היום לא שב לראות את הבית שעזב בילדותו. במחנה הפליטים הוא התחיל לצייר, על אפו ועל חמתו של המורה לערבית. ככל שגדל סמיר והתבגר, כך קטנה והתכווצה צַפָד, […]

פלסטיני בבית שאן

פלסטיני בבית שאן

החלטתי לערוך מסע אל בית שאן. כדי להכיר, לשמוע, לשוחח, לחשוף, להתרשם, וכדי לכתוב ספר על אנשיה בזמן הזה. “פלסטיני בבית שאן”, כך הצגתי את עצמי, וכך הציגו אותי בעיתון המקומי. פלסטיני שבא לבית שאן על מנת לכתוב על מה שאקרא לו בהמשך חשיפת השקר הגדול. יש האומרים שאנחנו נכנסים […]

ואני היהודי האחרון

ואני היהודי האחרון

בקיץ לוהט נסעתי לשם. הייתה שעת בין ערביים. קרני שמש חדרו מבין עצי האורן והאיקליפטוס בדרך אליה, לבית שאן. מזג האוויר היה חם ויבש. אחרי שחלפתי על פני כלא שאטה חשתי לפתע מועקה עמומה. הבחנתי מרחוק בדמותו של איש עומד בצד הדרך, הוא היה זקן ונופף בידו, נראה היה שזמן […]