רשימות אחרונות

אורי מור מלאך

(1973) חי בתל אביב. בוגר אוניברסיטת תל אביב בחוג לפילוסופיה ומוסמך באוניברסיטת בר-אילן. עבודת המאסטר שכתב עסקה בעולמות הסיפור החסידי והסופי. בשנים האחרונות עוסק בשירתו של המשורר הסופי מוֹלַאנַא גַ'לַאל א-דִּין רוּמי.

מֵי יזהר

גדלה בכרכור, מתגוררת ביפו. בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר וסטודנטית לתואר שני בתוכנית למדיניות ותיאוריה של האמנויות באקדמיה בצלאל. עורכת תוכן, כותבת וקוראת בכתבי עת ובערבי תרבות.

נגה דקל

(1991) גדלה בחיפה ומתגוררת במצפה רמון. סיימה בהצטיינות תואר ראשון בקולנוע במכללה האקדמית ספיר. שניים מסרטיה הקצרים הוקרנו בפסטיבלים ברחבי העולם. נגה מנהלת את פסטיבל הקולנוע מצפה רמון, עורכת סרטים קצרים וכותבת תסריטים ושירה. שיריה התפרסמו בבמות ספרותיות שונות, בכלל זאת מוסף תרבות וספרות של הארץ, מוטיב, שירת הכרך, צ'יקיטיטו, סלון הדחויים, סלט […]

הילה עמית

(1985) פרסמה סיפורים ושירים בכתבי עת בארץ ובעולם. ספר הביכורים שלה, מאושרי והלאה (עם עובד, 2016), זכה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים. ספרה המחקרי A Queer Way Out: The Politics of Queer Emigration from Israel יצא לאור בשנת 2018 (NY: SUNY Press) וזכה בפרס ספר השנה של ארגון חוקרות המזרח התיכון. ספרה עברית לכולן (פרדס, 2020) […]

אהרון פוגש בחורה ושוגה באהבתה תמיד

אהרון פוגש בחורה ושוגה באהבתה תמיד

א. לפני מתן תורה היה איש פוגש אישה בשוק, רצה הוא ורצתה היא – מכניסה לתוך ביתו וכולי ודי היה בכך. אבל מה נעשה, חשב אהרון, מה נעשה שאנחנו כבר אחרי מתן תורה ולא עוד אלא שאנחנו בצבא ואין לנו בעולמנו אלא ד' אמות של עמדת שמירה ותו לא. הנה […]

מהפכות

מהפכות

הסכמות לא הייתי בטוחה בהבנה בינינו או איך דברים עומדים בין רוב האנשים, איך הם מגיעים להסכמות כמו לישון זה אצל זה, לשבת לאכול יחד, להיות אותו אדם יום-יום. אולי הגבר אמר משהו ואני אמרתי כן. ואולי לא אמרנו כלום. "זה מוזר כאילו?" אני אומרת. "מה מוזר?" הוא אומר. "שמתקיימת […]

אל קאבאליו

אל קאבאליו

יום מתחיל מצוין. המגפיים עוזרים לעמוד. אני צועד ברחוב יפו, נעמד מול "שמילוביץ' מראות קריסטל", מביט מאחורי הסיגריה במראה אובלית, רואה את האור מהבהב ואת המנצנץ של הסגריה. מפתח החנות בוקע שיר: ""Dream a little dream of me. צללית סוס צצה במראה. אני זז, הוא זז מולי אותו דבר. קצת […]

בואי אל התיבה

בואי אל התיבה

כמו הרבה ילדים אשכנזים גם תרצה ליבוביץ' גדלה עם צמא עצום למגע. צמא לא מודע. לו נדרשה לדפדף באלבומי התמונות, ספק אם הייתה מבחינה בחסרון זרועות מחבקות של אמה. את אביה, אם הייתה תוהה על היעדרו, ודאי הייתה מנקה מאשמה בשל תפקידו כצלם. תרצה ליבוביץ', שעמלה על כתיבת הדוקטורט שלה, […]