פשוט הכול פשוט. משמרת בוקר מתחילה בשבע, משמרת ערב בשלוש ומשמרת לילה שעה לפני חצות. אחראית משמרת יושבת בראש השולחן, היא אישה מבוגרת, זקנה משנותיה, מקבלת ומעבירה שיחות למשמרות. ביום שולחים מהמטבח כריכים, משמרת ערב יורדת לאכול בחדר אוכל עובדים אבל האחרות הפסיקו, מוותרות פשוט. המנהלת אוכלת בחדר אוכל אורחים, […]

האישה משירות הלקוחות חוזרת אליי אחרי ארבעים דקות של המתנה על הקו. "סליחה", היא אומרת, "אלה השעות הכי עמוסות אצלנו. איזה חלקים אמרת שהתקלקלו לך?" "ה… אה, אה, האשכים", אני אומרת-לוחשת, "וגם, אה, נו, הפין". "ואיך זה קרה?" אני מכחכחת. "במדיח?" ולפני שהיא מספיקה להגיב, אני מוסיפה בהצטדקות, "היה כתוב […]

באחת וחצי בלילה אני נכנס לגריינדר, כי באמת לא נכנסתי לשם איזה עשר דקות, ואולי מישהו שלח לי הודעה, או סתם סימן להבה על הפרופיל שלי, ופתאום תתחיל שיחה מדהימה, כזו שמרגישים שזה זה, וככה גם נספר לכולם, שלמרות שהכרנו בגריינדר, זה היה זה, פשוט הרגשנו, ופשוט צריך להאמין, והאהבה […]

בחדר האוכל הם רכונים על ארבעותיהם, ועל גבם תל מתגבֵּהַּ כדבשת. הלוא אלה אצ'י, צ'צ'י ובצ'י, שעבדו פעם בחדר האוכל שלנו והיו מסלקים את כלי האוכל ואת שאריות הארוחה מן השולחנות. חודשים סבבו בינינו בפנים חתומים כשומרי סוד, כאילו סודם מציבם במעלה גבוהה מאיתנו באיזה סולם דרגות סמוי. מרימים רגל […]

"זאב, זאב", אני הולכת וקוראת, וברחובות המתלחשים של תל אביב כולם זאבים. אף אחד לא עוצר להביט. הדרך מושכת אותם הלאה, עיוורים לסבך הרחובות, חירשים לקריאה, רק ריח המאורה, האפלולית, הלחה, מחכה להם בסוף הדרך. כמו רחם. להצמיד גוף אל גוף, להדביק את העפעפיים, וכל החטים והחודים נכנסים שוב אל […]

מה שלומך? שנשב בקרוב? מה נשמע? איך אתם? איך הבריאות? אני בסדר לא יכולה להתלונן רק רציתי לומר שלום חשבתי לשאול זה בסדר אם לא אכפת לך? זה בסדר אם אשלח לך? אם תוכלי תשלחי לי? אם תוכלי להסתכל? זה בסדר שאני שואלת? רק תהיתי מהי הדרך לשאול מבלי לחזור […]

שנה שלמה נפלתי וקמתי. אם יבקשו ממני לתאר את המצב שהייתי בו, אומר פשוט כך: על הפנים. שבתי ונפלתי אפיים ארצה, ואפי נמעך כנגד המדרכה. תחושת המשקל ניטלה ממני לפני הנפילה, ועל אף הבדיקות הרפואיות שעברתי בהצלחה במשך אותם חודשים ארוכים, נשברתי לרסיסים – כמעט. בכל פעם שזה קרה, באו […]