ילד קטן עומד מול המיצג התת-קרקעי של אריות הים באקווריום של ניו יורק, פעור פה, פעור נפש, מ-ת-פ-ל-א. לראשו כובע של קייטנה, לגבו תיק של קייטנה ולגופו חולצה של קייטנה – כולם צהובים, כולם גדולים עליו בשתי מידות לפחות. הנקבוביות הרוחניות שלו נפתחות, המבקרים האחרים מתמוססים, העיניים שלו מתלכדות עם […]

אחרי מות אמי הגיע שעמומו של אבא שלי, כל יום מחוץ לביתי. בשעות יום צעירות היה בא עם הטנדר הלבן, או שהטנדר הלבן היה בא עימו. למעשה, הוא הגיע הרבה על הקטנוע. ואז התקשר, או צעק לי בשמי, או שָׁרק, או רק פילח את האוויר, ואני, אחרי כל צליל-שלא-אותת לי […]

אחרים לא הבחינו בזה, אבל אתם ידעתם שאפשרויותיכם מוגבלות. מעולם לא האמנתם ללהג המתרפס של הוריכם, כי אתם אחרים, בעלי כישרון ויכולת, תשוקה ליופי והבנה לעולם. ידעתם כי גורלכם נחרץ וכי שׂערכם ייאסר בגומיות דהויות, כי קירות יצמחו סביבכם, כי גופכם יחליד ויכבד, כי סנטרכם יישמט ויוכפל. במבט מרפרף מהצד […]

טקסט זה מוקדש לזכרה של נעמה צאל אשר הסתלקה מהעולם בטרם מלאו לה ארבעים. עם שחר, לקראת היציאה להר לטובת תרגול מדיטציות שמבקשות להובילה לריפוי עצמי דרך ריקון התודעה השבעה, היא שואלת את עצמה האם זו היא הניבטת במעומעם מול המראה או מישהי אחרת (עיניים ריקות ומכווצות כמו שלה לעולם […]

העניינים התערבבו אלו באלו עד שקצה החוט אבד בתוך פקעת סבוכה. לאחר שלא הצליח לגולל את רצף האירועים, ולא נראה באופק שביב של תקווה לשחזר אותם, הוא ויתר. הוא מצא עצמו משייט בעולם זר ומופלא. האהבה היתה שאלה פתוחה, כשמאחוריה משתרך שובל אור עוצר נשימה שבעדו לא ניתן לראות דבר. […]

לאורי משגב כשיצאה מההצגה בסזאן דלאל היה קריר והיא הצטערה שלא לקחה איתה את המעיל. במזנון ישבו כמה אנשים על הבאר. היא ניגשה וביקשה וודקה. האיש בקצה השני של הבאר לא הכיר אותה. כשחייכה אליו הוא סובב את כף ידו בתנועה של "לא מבין". הוא ניגש אליה עם כוס המשקה […]