מחברים ומחברות

גל וינשטיין

(1970) הוא פסל וצייר העושה שימוש ביקורתי במיתוסים חזותיים מההיסטוריה של החברה והתרבות הציונית. וינשטיין משתמש בחומרים פונקציונליים ותעשייתיים כמו צמר פלדה, שטיחים מקיר לקיר, PVC וקפה. עבודותיו הוצגו במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם. בשנת 2017 ייצג את מדינת ישראל בתערוכת הביאנלה בוונציה. בוגר לימודי תואר ראשון לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב […]

תמר וייס גבאי

(1975) היא סופרת ועורכת ספרות. כלת פרס ברנר לספרות ופרס דבורה עומר לספרות ילדים. למבוגרים כתבה את ספרי הפרוזה החזאית (לוקוס, 2022), צפלין (כתר, 2008) ושטח מת (הקיבוץ המאוחד, 2002). לילדים כתבה את טלי מתחת לשולחן (זמורה ביתן מודן, 2020) וסתם שדה ריק (זמורה ביתן מודן, 2022). סיפורים פרי עטה […]

מאירה וייס

(1947) היא פרופסור לאנתרופולוגיה וסופרת. עם ספריה נמנים על גופתם המתה – כוח וידע במכון הלאומי לרפואה משפטית (רסלינג, 2014) The Chosen Body: The Politics of the Body in Israeli Society (Stanford University Press, 2002) ואהבה התלויה בדבר: הילד הפגוע בעיני הוריו (ספרית פועלים, 1991). "סוכר שחור" הוא קטע מתוך […]

ג'וי ויליאמס

(1944) היא סופרת ומרצה עטורת פרסים, בין ספריה State of Grace (1973), The Quick and the Dead (2000). היא הפכה חברה באקדמיה האמריקאית לאמנות וספרות בשנת 2008. הסיפור "הוק" התפרסם לראשונה בגיליון מספר 67 של גרנטה. כל הזכויות שמורות לג'וי ויליאמס.    

ג'נט וינטרסון

(Janet Winterson) (1959), זכתה על ספר הביכורים שלה, תפוזים הם לא הפרי היחיד, בפרס וייטברד ב-1985, והעיבוד שיצרה לטלוויזיה זכה בפרס BAFTA ב-1990. ספרה The Passion זכה בפרס ג'ון לוולין ריס. ספרים נוספים פרי עטה שתורגמו לעברית הם מעשה הדובדבן, כתוב על הגוף, ספר הכוח ולמה לך להיות מאושרת אם […]

איל ויצמן | רנה דסגופטה

איל ויצמן אדריכל בריטי ממוצא ישראלי. פרופסור לתרבות חזותית ומרחבית באוניברסיטת לונדון, בה הוא ייסד ומנהל את המרכז לארכיטקטורה פורנזית (Forensic Architecture). מחבר הספרים סף המדבר, קו העימות, הוצאת בבל, 2016, וארץ חלולה: ארכיטקטורת הכיבוש של ישראל, הוצאת בבל, 2018. רנה דסגופטה (1971) סופר ומסאי בריטי ממוצא הודי. ב-2010 כינה […]

עינת ויצמן

(1973) היא שחקנית ובמאית. בעלת תואר שני במחקר תרבות ובתקשורת פוליטית. כתבה וביימה את ההצגות 'בושה: טוקבקים על תיאטרון', 'פלסטין', 'שנת אפס', 'הבית ה-113' ו'אני דארין טאטור'.

חואן ויקו

(Juan Vico) (1975) פרסם שלושה ספרי שירה, קובץ סיפורים וארבעה רומנים, בהם Los bosques imantados (2016),  El animal más triste (2019). הסיפור "כאן" פורסם לראשונה בגיליון 22 של גרנטה ספרד.

מעיינה הראון וכטל

מגדירה עצמה כציירת ״אאוטסיידרית״. ניתן להתייחס לסגנון של מעיינה כ"ציור רע", אשר נתמך גם בגישה הנון-קונפורמיסטית שלה כלפי יצירת אמנות. במהלך השנים, מספר אמנים השפיעו על עבודתה של מעינה ועל הדרך שבה היא ניגשת לקנבס. ביניהם, האקספרסיוניסטים הגרמניים ארנסט קירשנר וגיאורג בזליץ, עבודתו של מייק קלי עם קולאז'ים וחפצים והייצוגים […]