חצינו את הדרך המובילה מתחנת האוטובוס אל המספרה היחידה באזור. אמי ואני, כל אחת בשתיקתה. כבר דנו בסוגיה בכל דרך אפשרית, ולא רצינו לפתוח בוויכוח מר נוסף. זה התחיל ביום שבו עברתי לחיפא, להתחיל את לימודיי בבית הספר התיכון "נזירות אלנצרה". התעקשתי והפצרתי בה, אבל היא סירבה. התחננתי, והיא גערה […]

1 האישה חבשה כובע עשוי נייר ולבשה תלבושת פשוטה מאוד אך קודרת, כמעין נזיפה. המסר היה שהיא עושה דבר-מה שאת אמורה לעשות או היית צריכה לעשות. מה זה היה? היא דחפה כיסא גלגלים על פני מדרכה שבורה ולא עצרה לנוכח סדקים או שברים. היא לא ראתה אותם. מבחינתה התפקיד היה […]

תעודות / אִנְתִס'אר עבּד אל-מוּנְעִם[1] התעודה הראשונה תחת עץ הרימון הכריזה על המהפכה – החליטה לצאת מרחם אמה. לא תהיה מוכנה לסבול עוד את המקום הצר ואת חשכת הלילה והיום. כמהה הייתה להבין את פשר זריחת השמש בבוקר. רצתה לפקוח את עפעפיה המוקפים אוקיינוס שאין בו גלים. דחפה והרימה ראשה […]

אלומות קטנות נאלמות ומתקבצות לקורבנות המזדמנים של דלית, לבנה שממנו סלדה. אכן תמוהה הדבר – מדוע חשב שיוכל לעזור לה, לרפאה אחת ולתמיד מקלונה, להחליק בעדינות על ידה הבוערת מתוך המים? הן ידע שהיא חולה, אבל מה פירוש הדבר לגביו – את זאת לא ידע. בלילה שלו האחד האפל הנמשך […]

המטבח הצר והמוארך מחופה חרסינות אדומות מן המסד עד הטפחות. "אמא, את צריכה לבוא לבית הספר לשיחה עם המנהלת", אני אומרת. "עוד הפעם אני צריכה ללכת. עָש נַעְמֶל לָכּ? עָש?" היא אומרת לי, סוגרת את ברז המים, מנגבת את ידיה בסינר המרובב ומסבה אליי את ראשה מן הכיור. אני מוציאה […]