אֲנִי מַכְרִיזָה בָּזֹאת עַל הֲצָפָה מֻחְלֶטֶת, עַל שְׁקִיקָה מוּדַעַת שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, עַל הַמַּיִם הַזַּכִּים שֶׁנּוֹטְפִים מֵהֵיכַל הַמְּדוּרָה. יָדַיִם בּוֹעֲרוֹת בִּקְצוֹתֵיהֶן, פִּצּוּל אַדִּיר שֶׁל צִבְעֵי כִּיס חוֹבְקִים אֶת הַקֶּרֶן הַלּוֹהֶטֶת. רַגְלַיִם חֲשׂוּפוֹת נוֹגְעוֹת בְּרַגְלַיִם אֲחֵרוֹת. וְהַכֹּל גָּדֵל, עוֹטֵף, זוֹעֵק, חוֹשֵׁק בָּנוּ, הוֹדֵף אוֹתָנוּ וּמְפַמְפֵּם תַּחַת עוֹרֵנוּ הַמְּשֻׁיָּף, הַנִּבְגָּד, הָאוֹכֵל אֶת עַצְמוֹ […]

ערישי מכנה את שיריו “שירי רחוב”, כי לרוב הם נכתבים תוך כדי שוטטות ברחובות או נסיעה באוטובוס בדרכו לעבודה ובחזרה. השירים מתארים את חוויותיו האישיות של ערישי, בין אם כפלסטיני בישראל ובין אם כערבי בחברתו, וכן את חוויותיו האישיות בביתו ואת אלה שמתרחשות בתוך תוכו.

צֹמֶת דְּרָכִים כָּל הַחֹרֶף לֹא כָּתַבְתִּי שִׁירָה, וְלֹא זָכַרְתִּי וְלוּ חֲלוֹם אֶחָד שֶׁחָלַמְתִּי. עָזַבְתִּי בַּיִת וְאִשָּׁה, שָׂכַרְתִּי דִּירָה, כָּל מָה שֶׁהָיִיתִי מֻכְרָח מָצָאתִי מֻשְׁלָךְ בִּרְחוֹב זֶה אוֹ אַחֵר: מִטָּה, שֻׁלְחָן, מַדָּפִים, מְקָרֵר. אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהָיָה זֶה פֶּלֶא, מַעֲשֶׂה מַלְאָכִים, שֶׁעָמַדְתִּי בְּצֹמֶת דְּרָכִים. אֶפְשָׁר גַּם לֹא לְהַרְהֵר בָּזֶה יוֹתֵר מִדַּי. אֵינֶנִּי […]