שירים

שִׁירִים בְּרֵיחַ רַע

ערישי מכנה את שיריו "שירי רחוב", כי לרוב הם נכתבים תוך כדי שוטטות ברחובות או נסיעה באוטובוס בדרכו לעבודה ובחזרה. השירים מתארים את חוויותיו האישיות של ערישי, בין אם כפלסטיני בישראל ובין אם כערבי בחברתו, וכן את חוויותיו האישיות בביתו ואת אלה שמתרחשות בתוך תוכו.

צֹמֶת דְּרָכִים | דָּבָר פָּשׁוּט

צֹמֶת דְּרָכִים כָּל הַחֹרֶף לֹא כָּתַבְתִּי שִׁירָה, וְלֹא זָכַרְתִּי וְלוּ חֲלוֹם אֶחָד שֶׁחָלַמְתִּי. עָזַבְתִּי בַּיִת וְאִשָּׁה, שָׂכַרְתִּי דִּירָה, כָּל מָה שֶׁהָיִיתִי מֻכְרָח מָצָאתִי מֻשְׁלָךְ בִּרְחוֹב זֶה אוֹ אַחֵר: מִטָּה, שֻׁלְחָן, מַדָּפִים, מְקָרֵר. אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהָיָה זֶה פֶּלֶא, מַעֲשֶׂה מַלְאָכִים, שֶׁעָמַדְתִּי בְּצֹמֶת דְּרָכִים. אֶפְשָׁר גַּם לֹא לְהַרְהֵר בָּזֶה יוֹתֵר מִדַּי. אֵינֶנִּי […]

אֵין דֻּבְדְּבָנִים בְּעַזָּה

מחרוזת שירי ההייקו 'אין דובדבנים בעזה' נוצרה בקיץ, 2014. בחליפת מכתבים ארוכה בין המשורר באסם אלנבריס למשוררת טל ניצן במהלך האירועים הסוערים של אותו קיץ, כתב באסם אלנבריס: "אנחנו זקוקים לקולותיהם של אנשי הרוח הישראלים, לקולות שלא איבדו את מהות הטוב וההומניזם האנושי. אנו זקוקים לקולות התבונה הצודקים של שני הצדדים, […]

חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל רְצִינוּת אוֹ קַפְרִיסִין

  צָרִיךְ לְהַגְבִּיר אֶת הַקֶּצֶב, אֲנִי לֹא שׂוֹרֶדֶת פֹּה זֶה מִצְטַמְצֵם זֶה יֵעָלֵם אִם לֹא נָשִׂים לֵב, צָרִיךְ לְהָבִין אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הָעִנְיָן צָרִיךְ לְהוֹסִיף עָלִים, רַכִּים כְּמוֹ הַשֵּׁנָה חֲשׁוּבִים כְּמוֹ יְלָדִים בּוֹדְדִים יָפִים כְּמוֹ הָרֶגַע הַהוּא לֹא יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ רַק חוֹפִים, קָרָוָנִים וּמַסְלוּלֵי גּוֹלְף הָרוּחַ פִּתְאוֹם חוֹלֶפֶת הַקַּיִץ […]

אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ

א. מֵאֲחוֹרֵי הָהָר 1. בְּלֵב הָאֲדָמָה בָּעֲרָה אֵשׁ. מִבַּחוּץ הָיִינוּ יְלָדוֹת יְרֵאוֹת וְרַכּוֹת לֵבָב פְּנִימֵנוּ כְּבָר הָיָה אֲכוּל סוֹדוֹת. הַדָּבָר הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הָיָה הַחַלּוֹן טִפַּסְנוּ אֵלָיו בְּאִטִּיּוּת כְּמוֹ אֶל הַר וְנָטַעְנוּ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת בַּכַּרְכֹּב. לְכָל מִי שֶׁמָּצָאנוּ מִחוּץ לְחַלּוֹן טָרַחְנוּ לְהַגִּיד שָׁלוֹם, וְאִם אִישׁ לֹא עָבָר קָרָאנוּ: יוֹסֵף, אוֹלְגָה, […]

מתוך עֶרֶשׂ

* טוֹב שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ כָּעֵת, שֶׁלֹּא רָאִינוּ שְׁתֵּינוּ עֲדַיִן אֶת הַיְּלָדִים שֶׁיִּוָּלְדוּ לְאָחִי, בְּנֵךְ, אוֹ אֶת חֲתֻנַּת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה, אוֹ מָה עָלָה בְּגוֹרַל הָאָרֶץ. וַאֲנַחְנוּ עֲדַיִן מֵתוֹת בְּכָל עִנְיָן חָשׁוּב בְּאוֹתָהּ מִדָּה. אֵינִי מְפַחֶדֶת לְסַפֵּר לָךְ מָה הִפְסַדְתְּ וּמָה נִפְסַד בְּשֶׁל כָּךְ מִתּוֹכִי, אֵינִי מְפַחֶדֶת לוֹמַר לָךְ בּוֹאִי, שְׁבִי. אִמָּא צְרִיכָה […]

ללא שם

  הָיָה קַר כְּשֶׁהוּא חָצָה אֶת הַשְּׂדֵרָה בְּאוֹפַנַּיִם (בְּדִיּוּק כְּמוֹ אָז; הַתִּזְכּוֹרוֹת הָאֵלֶּה הֵן מְחָטִים) בָּעֲלִיָּה נוֹסְעִים לְאַט יוֹתֵר וְקוֹלְטִים שַׁבְרִירֵי שִׂיחָה "זֹאתִי כֻּלָּהּ רוּחַ וְצִלְצוּלִים" וּבַמַּצָּב הַהַכָּרָתִי הַמְּיֻחָד שֶׁל הַדִּיאָלוֹג הַפּוֹאֶטִי לוֹקְחִים אֶת זֹאתִי, אֶת כֻּלָּהּ, וּמְפָרְקִים אֶת הָרוּחַ וְאֶת הַצִּלְצוּלִים זֶה הֲרֵי נֶהֱדָר, הָרוּחַ שֶׁמְּנַדְנֶדֶת אֶת הַפַּעֲמוֹן וְהַצִּלְצוּלִים, […]

על הספה

  "Noli timere" צָעַדְתִּי אִתָּהּ כְּאִלּוּ הָיְתָה וִרְגִּילְיוּס עֵינַי עֲצוּמוֹת קְרוּעוֹת אֶל חֲלוֹם אֲנִי יוֹרֵד אֶל קוֹמַת הַמַּרְתֵּף עַל הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה שֶׁלֶט בְּאוֹתִיּוֹת לָטִינִיּוֹת "מְצוּלָה מִינוּס אַחַת" אֲנִי נִכְנָס וּמַתְחִיל לְתָאֵר (לְאַט לְאַט) הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי אַמִּיץ שֶׁאֲנִי מוּכָן לָלֶכֶת כָּכָה אֶת הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ וַאֲנִי כְּבָר לֹא שׁוֹאֵל כַּמָּה פַּחְדָנוּת […]

כבר

הַחֶדֶר חָשׁוּךְ וְהַמִּטָּה עֲנָקִית אִשָּׁה אַחַת וּשְׁתֵּי יְלָדוֹת מְנַסּוֹת לְמַלֵּא אוֹתָהּ בִּפְרִיסַת גַּפַּיִם מַקְסִימָלִית, שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז שֶׁהָיִיתִי בּוֹדֵק מִתַּחַת לַמִּזְרָן, מְוַדֵּא שֶׁשּׁוּם אָפוּן לֹא יַפְרִיעַ אֶת שְׁנָתָן שְׁעָתַיִם וְעֶשְׂרִים דַּקּוֹת נוֹתְרוּ עַד שֶׁאָקוּם אֶל הַיּוֹם הַבָּא, לִמְחֹץ אָבוֹקָדוֹ רַךְ אֶל תּוֹךְ לַחְמָנִיָּה מְצַמְצֵם אֶת הַגּוּף מְנַסֶּה לְהַקְטִין אוֹתוֹ, לְהַתְאִים […]