מארק שאגאל
אַתֶּם רוֹאִים עֲיָרָה, אֵשׁ, סֵפֶר תּוֹרָה אֲבָל מְדֻבָּר, כְּמוֹ תָּמִיד, בְּנֶפֶשׁ אַחַת, בּוֹדֵדָה וּרְחוֹקָה מֵהַנְּאוּם הַיָּבֵשׁ וְהַקַּטְנוּנִי שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה. צִיַּרְתִּי רַק בִּכְדֵי לְהַצִּיל אֶת מִי שֶׁהָיִיתִי, לְהַגְנִיב אֶת הֶעָנָף הַלַּח, לְטַפֵּס עַל הַגִּבְעָה הַקְּטַנָּה. הֶעָנָף מִתְיַבֵּשׁ בְּתוֹכֵנוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מַמְתִּינִים לְעֵדוּת שֶׁכָּךְ הָיָה — הָאֹפֶק קָרַן וּבַגּוּף הַגָּמִישׁ צָמְחוּ הַסַּבְלָנוּת […]