לתפוס את הזמן (אימה ועונג) בְּפִנַּת חַיַּי יָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי בִּדְמוּת חָתוּל מְאֻבָּן בִּדְמוּת כַּד בִּדְמוּת נֵר בּוֹעֵר וּכְשֶׁמָּצָאתִי אֶת כָּל אֵלּוּ רָאִיתִי אֶת עַצְמִי בְּתוֹךְ מְעָרָה שֶׁהִיא גַּן בְּתוֹךְ גַּן שֶׁהוּא בַּיִת וְחָשַׁבְתִּי – אוּלַי הַגִּנָּה הַזּוֹ הִיא תַּמְצִית חַיַּים שֶׁל חֲוָיוֹת וְהַרְגָּשׁוֹת שֶׁהֻפְרְדוּ מֵהָרֶגַע הַחוֹלֵף ———– […]

פְּרָחִים, חֶמְדָּה, שָׂדֶה וָגֶבַע/ וּבַטָּלָה! יְקַרְתֶּם לִי./ אֶשְׂמַח צַיֵּן הַבְדֵּל-הַטֶּבַע/ שֶׁבֵּין אוֹניֶגִין וּבֵינִי,/ כְּדֵי קוֹרֵא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ,/ אוֹ אֵיזֶה מוֹ"ל אֲשֶׁר קוֹבֵעַ/ בִּדְפוּס דִּבְרֵי דִבָּה וָשָׁוְא,/ לֹא יְיַחֵס לִי תְּכוּנוֹתָיו,/ וּבְחֻצְפָּתוֹ אַל-נָא יִטְעַן הוּא:/ צִיַּרְתִּי פֹה צַלְמִי אֲנִי,/ כְּבַּיְרוֹן, זֶה הַגְאֵיוֹנִי/ כְּאִלּוּ אֵין יְכֹלֶת לָנוּ/ לִכְתֹּב שִׁירִים גַּם עַל אַחֵר,/וְרַק עַצְמֵנוּ […]

דין התיישב בכיסא כתר לבן לצד השולחן ובהה באור הפלורוסנטים הבוהק שהשתקף במפת הניילון. על השולחן הוגש היצע נדיב ועלוב להחריד של חטיפים וממתקי גומי בצלחות פלסטיק חד-פעמיות. הוא היה היחיד שכבר התיישב, ומתוך מבוכה של "החדש" הציע את עזרתו לגבר עמוס קעקועי כלא ירוקים ודהויים שסידר בעייפות ובנחישות את […]

בשנים האחרונות הצבע השחור הוא, עבורי, נקודת התחלה מעניינת לצאת ממנה. לצאת מחושך לצבעים אחרים – לא בהכרח ללבן. יכול להיות שנקודת המוצא שלי היא בכלל מחושך, לא תמיד האור בוקע, אבל לרוב יש אופק כלשהו, או צבע שמסמל אותו. ציורי הפרחים המגיחים כצל של עצמם נוצרו בזמן סגרי הקורונה, […]

אנה:   יש איזה ספר שיש בו שני גברים שהולכים לאנשהו, נוסעים מחוץ לעיר לחופשה, אני חושבת, משהו כזה. אז הם הולכים ביער, והם רואים ציפור דרור מתה. והציפור המתה תלויה מענף על חוט. זוהר:   קריפי. אנה:    כן, משהו בציפור המתה הזאת היה מאוד קריפי, כמו איזה סימן […]

אל הכפר היווני בהרים, מרחק חצי שעה נסיעה בדרכים המתפתלות מהעיר המכוערת שבה שוכן שדה התעופה העולה על גדותיו, נסעה לבדה. בהתחלה קשה היתה המחשבה לנסוע לבדה. כעבור זמן: קלה להפתיע. בסופו של דבר, געגוע ממשי חשה רק אל ירדנה – למבט החם בעיניה הכהות, לכשכוש הזנב שמטלטל בעוז את […]