מחבר: אבירו לילו

אבירו לילו

גר ויוצר במצפה חרשים שבגליל, למד במכללת אורנים, תואר ראשון בחינוך ואומנות, תואר שני במדעי הרוח והאומנויות. עבודותיו מתרכזות בסביבת ביתו בלב החורש הגלילי ובזיכרונות עבר הסובבים סביב שתי תקופות מכוננות, הילדות בחינוך המשותף בקיבוץ והשירות הסדיר כלוחם במלחמת לבנון הראשונה. בעזרת מטאפורות ודימויים ישירים המתארים את מצב האדם במצבי קצה במסגרות השוללות את זכויותיו, עוברות שתי החוויות התכה ונשזרות לכדי מבנה כלאיים סוריאליסטי, אפל ומצער.

עצים בחשכה

עצים בחשכה

בְּנֵי עַמִּי אֲנַחְנוּ נָעִים, פְּסִיעוֹתֵינוּ מוֹתִירוֹת שְׁלוּלִיּוֹת שֶׁבָּהֶן מִשְׁתַּקְּפִים הַשָּׁמַיִם הָעֲמוּסִים. הָעֵצִים נָדִים, אֲחוּזִים בִּקְלִפַּת הַקֶּרַח שֶׁתַּחְתֶּיהָ מִתְרַחֶשֶׁת הַחֲשֵׁכָה, מַסְעִירָה אֶת שָׁרְשֵׁיהֶם. אֲנִי מַבִּיט בִּבְנֵי עַמִּי הַהוֹלְכִים וּמִתְפּוֹגְגִים, לְהַמְשִׁיךְ וְלִרְאוֹתָם עוֹלֶה לִי בְּמַאֲמָץ שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לָשֵׂאת, כְּמוֹ לְהִזָּכֵר בַּחֲלוֹם הַהוֹלֵךְ וְחוֹמֵק. כָּל זֶה שָׁבִיר כְּמוֹ תְּנוּעָתוֹ הָאִטִּית שֶׁל הָעֲרָפֶל הַשָּׁט […]

כֹּל שֶׁאִחֵד בֵּינֵינוּ

בּוֹאֵנוּ לָעוֹלָם בְּעֵת אַחַת, בְּמָקוֹם אֶחָד. הַכֹּל עָשִׂינוּ יַחַד, יְשֵׁנִים, אוֹכְלִים, נָעִים בִּדְבֻקָּה אַחַת, גּוּף מְאֻגָּד וּמֻרְכָּב, חֲלָקָיו מִסְתַּבְּכִים זֶה בָּזֶה. בְּיוֹם הַשּׁוֹאָה הָיוּ מַרְאִים לָנוּ סְרָטִים שֶׁבָּהֶם טְרַקְטוֹר גָּדוֹל מֵנִיעַ עֲרֵמוֹת גּוּפִים חֲשׂוּפִים עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָב, מְשַׂחֲקים מִשְׂחָק מְדֻמֶּה, מִתְגַּלְגְּלים עֵירֻמּים אַחַד עַל גַּבֵּי רְעהו בְּמֵעֵין אַחֲוָה, גּוּף פּוֹגֵשׁ […]

קֶנְטָאוּר

אֲנִי מַבִּיט אֶל קַו הַשָּׁמַיִם, אֶל הָעֲנָנִים הַנּוֹלָדִים, הִסְתַּלְּקוּתָם יְדוּעָה, נוֹלַדְתִּי קֶנְטָאוּר בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים, אֶחָד רוֹאֶה אוֹתָךְ בָּאָה, אֶחָד הוֹלֶכֶת, כָּל צַד בּוֹטֵשׁ בַּקַּרְקַע מַשְׁאִיר סִימָנִים. אֲנִי מַבִּיט בְּגוּף נִקְרַָע, הַבָּשָׂר נִגְלָה, חֲסַר הֲגָנָה, חֻלְיוֹת הַגַּב פּוֹקְעוֹת פְּרִידָה, הַצְּלָעוֹת צוֹנְחוֹת לַעֲרֵמָה יְבֵשָׁה, עוֹרְבֵי הַמַּחְשָׁבָה מְנַקִּים מֵהֶן אֶת הַבָּשָׂר. כּוֹחוֹתַי […]

הִיא

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן מֵחַלּוֹן הָאוֹטוֹבּוּס אֶל הַחֹשֶׁךְ, אֶל חַלּוֹן סָמוּךְ, הִיא יוֹשֶׁבֶת בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי, אֲרֻבּוֹת עֵינֶיהָ מֻצָּלוֹת, גַּבּוֹת עָבוֹת שְׁחֹרוֹת, שְׁאַר גּוּפָהּ הַכָּפוּף נִבְלָע בָּאֲפֵלָה. אֲנִי מְדַמְיֵן אוֹתוֹ בַּשִׂמְלָה הַצַּמְרִירִית, עֲיֵפָה מִלֵּדוֹת הִיא בּוֹהָה בְּדֹפֶן הָאוֹטוֹבּוּס מַמָּשׁ מִתַּחַת לְרַגְלַי. שְׁקוּעָה בְּמַחְשָׁבָה עֲמֻקָּה, עֵינֶיהָ מְדַבְּרוֹת, נוֹשְׂאוֹת תְּפִלָּה אֶל מִי שֶׁלֹּא מַקְשִׁיב, לִבָּהּ […]

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁרַק לְשֶׁרוֹן אוֹלְדְס מֻתָּר לִכְתֹּב

לְמָשָׁל לַעֲמֹד מוּל הַמַּרְאָה, לִתְחֹב אֶת אֵיבַר הַמִּין בֵּין הַיְּרֵכַיִם וּלְהַצְמִיד חָזָק, עַד שֶׁנּוֹתָר רַק מְשֻׁלָּשׁ עֶרְוָה עוֹלָה מִן הַחִבּוּר וּלְדַמְיֵן, מָה הָיָה קוֹרֶה לוּ אֱלֹהִים הָיָה מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט, לוּ מִכָּל הָרוֹבִים שֶׁאָחַזְתִּי הָיְתָה נוֹתֶרֶת רַק קַת מְשֻׁלֶּשֶׁת, סְפוּגָה עֲדַיִן בָּאַדְמוּמִיּוּת הַמְּיֻזַּעַת שֶׁל הַכָּתֵף, הָיִיתִי מַנִּיחַ אוֹתָהּ בָּאָח, מְחַמֵּם בָּהּ […]