בְּנֵי עַמִּי אֲנַחְנוּ נָעִים, פְּסִיעוֹתֵינוּ מוֹתִירוֹת שְׁלוּלִיּוֹת שֶׁבָּהֶן מִשְׁתַּקְּפִים הַשָּׁמַיִם הָעֲמוּסִים. הָעֵצִים נָדִים, אֲחוּזִים בִּקְלִפַּת הַקֶּרַח שֶׁתַּחְתֶּיהָ מִתְרַחֶשֶׁת הַחֲשֵׁכָה, מַסְעִירָה אֶת שָׁרְשֵׁיהֶם. אֲנִי מַבִּיט בִּבְנֵי עַמִּי הַהוֹלְכִים וּמִתְפּוֹגְגִים, לְהַמְשִׁיךְ וְלִרְאוֹתָם עוֹלֶה לִי בְּמַאֲמָץ שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לָשֵׂאת, כְּמוֹ לְהִזָּכֵר בַּחֲלוֹם הַהוֹלֵךְ וְחוֹמֵק. כָּל זֶה שָׁבִיר כְּמוֹ תְּנוּעָתוֹ הָאִטִּית שֶׁל הָעֲרָפֶל הַשָּׁט […]

בדיקה שגרתית כללית לב יפו, 18:15. ד"ר הייתם אל-חסן מקבל אותי בחדרו לבדיקה שגרתית. אני נשכבת, מתפשטת. בחדר ההמתנה אישה עם עגלת תינוק. זוג צעיר. רופא שמסתובב במסדרון, פותח וסוגר דלתות. יש במרפאה רק רופא אחד שמקבל מטופלים. כירורג שד. מהחדר יוצאת אישה. נעמדת. קוראת בדפים. נכנסת לשירותים. יוצאת לשתות […]

הכול התחיל כשחזרנו ביום ראשון והעכבר התחיל לחפור. לא עכבר, לא לא – עכברוש. הוא חפר בגרון שלי בלי הפסקה, והחפירות האלה גרמו לי להשתעל בלי הפסקה, שיעולים יבשים וסדוקים, יכולת לשמוע את ההד העמוק של הגרון והריאות כאילו מישהו אבוד רומס עלים שלוּכים במערה חשוכה, צורח לעזרה. אבא שלי […]

מים הם מים, או הרגעים שנמצאים בין לבין. יש לי מה לעשות רק שאיני יודע מה יש לי מה להגיד רק שאיני יודע איך. תנועה ותשוקה למקום. יותר פעולה ממחשבה, רגעים שנמצאים בתוך פעולות. נדיבות חסרת גבול, להשתנות בלי לוותר על מה שהיה פה קודם, לבצע פניות באופן מעודן. לתת […]

אמר: הוֹסף לי משך זמן עד ליום שבו ייעורו המתים. אמר: הוּסף לך זמן. [קראן, סורה 7, "הגבהים", איה 15-14.] נסְרינה, אני קורא בשמך. אנחנו נוסעים לאט, בזהירות, שלא תיחבטי או תיחבלי מטלטלות הדרך, ואת כאן לידי, במושב האחורי. קשה להתקדם בשלג שלא מפסיק לרדת. דצמבר, ופסגות ההרים כבר מכוסות […]