אָכֵן אֵצֵא בְּבֹקֶר שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן בִּמְהֵרָה, כְּמוֹ נְשִׁיקָה הַנִּתֶּנֶת בְּעַד חַלּוֹן… כֵּן אֵלֵךְ וְיַעֲדִי הַכְּנֵסִיָּה, אֶל הַכֹּהֵן לְיֶתֶר דִּיּוּק… וְאַתְחִיל לְהִתְוַדּוֹת: אֲנִי הוּא אֲשֶׁר שָׁבַרְתִּי אֶת עֲנַף הַמַּלְכוּת וְהִבְעַרְתִּי אֶת הָאֲפֵלָה, וַאֲנִי הוּא – עַצְמִי וּבְשָׂרִי – אֲשֶׁר נָתַתִּי פֶּרַח לַשָּׂטָן בְּחַג הָאַהֲבָה… וֽאֲנִי הוּא אֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶת הַתַּפּוּחַ […]

* בְּמַּחֲנֵה הַפְּלִיטִים בְּאֵין מַיִם, תּוֹר לְמַיִם. אָחִי, תִּינוֹק עַל גַּבָּהּ מַשְׁמִיעַ בֶּכִי. אִמִּי, בְּשִׂמְלָה לְבָנָה עִם רִקְמָה עוֹבֶרֶת, מִסְפָּרִים. שׁוֹט מַכֶּה גַּב בְּאֵין תִּינוֹק, אֵין בּוֹכֶה. בָּאָרֶץ, אִמָּא קִבְּלָה חֲצָאִית וְסָרִיג. אֲנִי רוֹאָה, אִמָּא הוֹלֶכֶת בָּרְחוֹב לְבוּשָׁהּ פָּנִים מֻשְׁאָלוֹת. אַל תֵּלְכִי, אֲנִי קוֹרֵאת וְהִיא אוֹמֶרֶת, אֵין מִמָּה לְפַחֵד רְחוֹב […]

*** הָלְכָה לִבְכּוֹת אֵצֶל הַתִּינוֹקוֹת וְאִישׁ לֹא עָנָה הַלַּיְלָה הָיָה שָׁחֹר, אוֹר נָצַץ מִבַּעַד לְשִׁבְעַת הָרְקִיעִים אִמָּא אַל תִּשְׂרְפִי אוֹתִי אַבָּא אַל תָּמוּל נַפְשִׁי אֲני יְחֵפָה מִגּוּף רוֹחֲפָה מֵרוּחַ יָכֹלְתִּי לֶאֱהֹב כָּכָה לִצְלֹל בָּאֵינְסוֹפִיּוּת הַזּוֹ שֶׁל הַלֹּא מוּדָע לִצְלֹל אֶת הַשְּׁקִיקָה בְּאַהֲבָה בְּעִמְקֵי מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין לָהֶם קָצֶה – נַפְשִׁי הַפְּרוּצָה עוֹבֶרֶת […]

עִיר מְחַפְֶּשֶׂת שֵׁם חָדָשׁ   לְעֵת עַתָּה הִשְׁתַּתֵּק הַקַּחְוָן. נָבְטוּ הַגַּעֲגוּעִים וְנִבְלְעוּ בֵּין סוֹדוֹת הָעֶרֶב וּמַעֲלָלָיו. וּלְמָחֳרָת, כַּאֲשֶׁר נִפְגָּשִׁים הַמְּשׁוֹרְרִים, הֵם נִנְזָפִים בִּתְשׁוּקָה. הָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי מִתְכַּסֶּה בְּעָלֶיהָ הַנּוֹשְׁרִים שֶׁל הַשִּׁירָה שֶׁצָּנְחָה גּוֹסֶסֶת.   *** בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחַר הַנִּצָּחוֹן הִגְּרוּ אַנְשֵׁי אַלְאַנְצַאר, תּוֹמְכָיו שֶׁל הַנָּבִיא, לאַלְלִד כְּדֵי לִבְנוֹת אֶת הָעִיר. כְּשֶׁנִּפְתְּּחוּ שְׁעָרֶיהָ […]

אסופת שירה דיאלוגית מיכל גולדשטיין – אבנר עמית | אבנר עמית – אלכס קון | יונתן קונדה – ברט סרנר רובין | הדס גלעד – קרן שפי | יעקב ביטון – מרחב ישורון | דנה לובינסקי – קרן שפי | האסופה ״פרי שפתיים״ נערכה ונמסרה למערכת על ידי אבנר עמית […]

  בַּלַּיְלָה גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף, אֶפְשָׁר לְדַמּוֹת אֶת הַבַּיִת לִסְפִינָה טְרוּפָה עוֹד מְעַט יֵעָקֵר מִמְּקוֹמוֹ וְיִסָּחֵף, מֻטֶּה וּמוּצָף עַד שֶׁיִּשְׁקַע כַּמָּה בּוֹדְדִים אָנוּ בַּבַּיִת הַזֶּה! כָּל אֶחָד מְכֹרָךְ בִּשְׂמִיכָתוֹ כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ בַּחֲלוֹמוֹתָיו הָרֵיקִים מֵאָדָם, עַל שִׁמְמוֹת הַקֶּרַח אוֹ בַּשָּׂדוֹת הַשְּׂרוּפִים, רַק הוּא וְהַחַיּוֹת הַמְּגֻדָּלוֹת, הַמְּשֻׁנָּנוֹת, אֶפְשָׁר לִמְדֹד אֶת הַמֶּרְחַקִּים בֵּין […]

  לִפְעָמִים הַזְּרוֹעַ שֶׁל יוֹנָה נָטְלָה עַצְמָאוּת. וְהָיְתָה לָהּ זְרוֹעַ, לְיוֹנָה. תִּשְׁאֲלוּ אֶת שִׁמְעוֹן אוֹ לֵוִי. תִּשְׁאֲלוּ אֶת מִי שֶׁהָיָה שָׁם. זְרוֹעַ הִיא אֵבֶר וְאֵבֶר הוּא כָּנָף אוֹ אֶבְרָה. וְיוֹנָה פָּרְשָׂה אֶת כְּנָפֶיהָ וְעוֹפְפָה. וּכְשֶׁהַזְּרוֹעַ שֶׁל יוֹנָה נָטְלָה עַצְמָאוּת לֹא הָיָה מֵאֲחוֹרֶיהָ אִישׁ: הִיא חָטְפָה יְלָדִים עַל הוֹרֵיהֶם וְלֹא יָכְלָה […]

  אָז, כְּשֶּׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ נאֱסָף, הָיוּ סַנְוֵרֵי הַצְּלִילִים רִבּוֹאוֹת. בְּשָׂפָה מְדֻבֶּרֶת אָמְרוּ לִי הֱיוֹת אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ כָּךְ בְּשׁוּלֵי הַדְּבָרִים אֵלַי הִשְׁתַּבְּרָה דַּוְקָא הָאֶפְשָׁרוּת הָאַחֶרֶת כְּשֶׁהֲגָאִים בְּשָׂפָה שֶׁאֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת נֶעֶרְמוּ זֶה עַל זֶה חַד-מַשְׁמָעִית לְתַלְפִּיוֹת סוֹף   גרנטה 5 – שפות זרות | דצמבר, 2016

  מְשׁוֹרְרִים אוּלַי אֲנַחְנוּ צִפּוֹרֵי נוֹד הָאוֹסְפוֹת אֶת מַה שֶׁמָּצוּי עַל הָאָרֶץ רַק כְּדֵי לְהָשִׁיבוֹ מַעְלָה וּמְסַדְּרוֹת בְּעַקְשָׁנוּת כְּמוֹ מִתּוֹךְ זִכְרוֹן יַלְדוּת עִגּוּל עֲנָפִים סְבִיב הָאַיִן       כֵּיפָא הִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַצּוּר וְעֵינַי קְרוּעוֹת אֶל הַתִּיכוֹן וְהָעַפְעַף הָעֶלְיוֹן מַעְלָה אֶל הַמַּלְכוּת וְתַחְתֶּיהָ יְרִיעַת הָעוֹר הַנִּמְשֶׁכֶת אֶל הָאָרֶץ […]