העיניים שלו התחמקו ממני כל הזמן. המבט שלי, לעומת זאת, לא נתן לו מנוח. עד לאותו הרגע לא חשבתי על זה, אבל האמת היתה שהכרתי אותו בעיקר ממרחק בטוח, מרחק של צעקה או של הטחת חפץ בעל משקל מינימלי, אבן או פחית ריקה, אבל אף פעם לא ממרחק של מכה […]

יום רביעי, לפני השינה אני רוצה לכתוב היסטוריה של הבכי. או של הכאב. אני כותבת את זה לעצמי במחברת החדשה שלי, העטופה בנייר אורז שקוף, שקניתי בחנות יקרה מדי של מוצרים מיפן בכיכר רבין. אני אפילו מצליחה לחמוק מהרגלי הזלזול העצמי או האדישות   , ומוסיפה כותרת: "רעיונות לסיפורים". מתחת לשני […]

השעה  1:45 בוקר יום רביעי, ליל יום שלישי. אני מכורבלת במיטה עם כרית בין הרגליים, בוהה לתוך מקור האור היחיד בחדר. בכף ידי מונח אייפון S6 ורוד. הטלפון הזה נמצא אצלי כבר שנה בערך. אני מניחה שהוא לא שונה מהטלפון שהיה לי לפניו. חוץ מזה שהוא משודרג. הכול משתדרג. הטלפון […]

כמה שעות לפני שמת עוד ישב אלוהים במטבח ואכל עוגיות חמאה ביתיות שהזמין באינטרנט ונתן טיפ למלאך שהביא, כפי שהוא נוהג בטובו בכל יום תמיד, והיה אפשר לראות איך הוא חושב שכל עוגייה היא בריאה חדשה בפני עצמה, כמה שזה פשוט ככה זה טעים, ממש פשטות המתחדשים בכל יום. הוא […]

הפעם הבאה שבה אהיה מאושרת תתרחש כשאציל צב שינסה לחצות את הכביש מצדו האחד לצדו השני. אעצור את הרכב (ואת התנועה כולה) בפתאומיות, אצא וארים אותו מן הקרקע כאילו אני מרימה את כל חיי בכף ידי הקרה. זה יהיה קיץ ויהיה לי קר. הרי תמיד קר לי. בעיקר בכפות הידיים, […]

בארון, במרתף בניין ביפו, נמצאו 770 עמודי נייר כרוכים. הדפים מלאים באותיות דפוס עבריות רשומות בדיו כחולה. שורות-שורות בשפת הרֶל מטר. 70 העמודים האחרונים, צמדי מילים, שורות קצרות, בשפת הרוֹן מטר. לקורא בעמודים נדמה שהוא קורא עברית, אבל הוא מוצא עצמו בתוך עולם אֶפּי ששפתו עברית שאינה זו של בני […]

חזהו של האדמירל אחמד מלא במדליות, עד כדי כך שהוא מינה חייל לסדר אותן בכל פעם שהוא מחליף את חליפת מדיו. החייל נהג להסתמך על תצלום מוגדל, שמראה את מיקומה של כל מדליה על חליפת האדמירל, בדיוק של מילימטר. האדמירל אחמד לא השיג את המדליות שלו בזכות גבורתו הצבאית, שהרי […]

במשך שנה ושלושה חודשים נשאה את בתוליה הדחויים. אתמול, יום חמישי, נכנעה לגורלה. בסבלנות ובנחישות עוקרת הרים תחבה את מכאובי גופה במעמקי הלילה הקודר מכפור, ואת ייסורי נפשה – בקפלי הצעיף המצחין. היא כל כך יפה. גופה המלבלב מבשר על פריחה מאושרת בעולם הנשיות הנסתר. אביה הוא שמסר לו אותה. […]

הפעם הראשונה שראיתי אותו היתה בתחילת הסתיו. בעצם, בהתחלה לא ממש ראיתי אותו אלא רק שק שינה. זה היה במעבר שתחת הכביש בין עמק המצלבה ורחביה. עברתי שם כמעט כל יום. שק השינה היה פרוש על המדרגה, שהיא מין ספסל בטון לאורך הקיר. מעל לתקרה עבר הכביש. ליד שק השינה […]