פשוט הכול פשוט. משמרת בוקר מתחילה בשבע, משמרת ערב בשלוש ומשמרת לילה שעה לפני חצות. אחראית משמרת יושבת בראש השולחן, היא אישה מבוגרת, זקנה משנותיה, מקבלת ומעבירה שיחות למשמרות. ביום שולחים מהמטבח כריכים, משמרת ערב יורדת לאכול בחדר אוכל עובדים אבל האחרות הפסיקו, מוותרות פשוט. המנהלת אוכלת בחדר אוכל אורחים, […]

האישה משירות הלקוחות חוזרת אליי אחרי ארבעים דקות של המתנה על הקו. "סליחה", היא אומרת, "אלה השעות הכי עמוסות אצלנו. איזה חלקים אמרת שהתקלקלו לך?" "ה… אה, אה, האשכים", אני אומרת-לוחשת, "וגם, אה, נו, הפין". "ואיך זה קרה?" אני מכחכחת. "במדיח?" ולפני שהיא מספיקה להגיב, אני מוסיפה בהצטדקות, "היה כתוב […]

באחת וחצי בלילה אני נכנס לגריינדר, כי באמת לא נכנסתי לשם איזה עשר דקות, ואולי מישהו שלח לי הודעה, או סתם סימן להבה על הפרופיל שלי, ופתאום תתחיל שיחה מדהימה, כזו שמרגישים שזה זה, וככה גם נספר לכולם, שלמרות שהכרנו בגריינדר, זה היה זה, פשוט הרגשנו, ופשוט צריך להאמין, והאהבה […]

בין שנת 90' לשנת 92' גרתי בסמוך לגבול הצפון-מזרחי של ירושלים, בשכונה על צלע הר בשם הגבעה הצרפתית, הנמצא מול מדבר יהודה. מעבר לעמק היה כפר פלסטיני בשם עיסאוויה. למרות שהיה מרחק 15-20 דקות הליכה ממני, מעולם לא ביקרתי בעיסאוויה. כשהייתי בת ארבע או חמש, לא פגשתי ולו אדם אחד […]

בוהה בחלל הסטודיו, מידותיו ידועות מראש היכן שדבר אחד הופך לדבר אחר אדן חלון מאובק, אור לבן, הצנצנות זוהרות הקירות מכוסים טיח גס וכתמי צורות זרות כשאני מתבונן בהם מספיק זמן, הכול מתאחה מישהו אמר לי פעם שציורי טבע דומם הולידו את הקפיטליזם סחרו בסחורות הקולוניאליסטיות ודגלו בסעודות מפוארות: גרידת […]

בחדר האוכל הם רכונים על ארבעותיהם, ועל גבם תל מתגבֵּהַּ כדבשת. הלוא אלה אצ'י, צ'צ'י ובצ'י, שעבדו פעם בחדר האוכל שלנו והיו מסלקים את כלי האוכל ואת שאריות הארוחה מן השולחנות. חודשים סבבו בינינו בפנים חתומים כשומרי סוד, כאילו סודם מציבם במעלה גבוהה מאיתנו באיזה סולם דרגות סמוי. מרימים רגל […]

"זאב, זאב", אני הולכת וקוראת, וברחובות המתלחשים של תל אביב כולם זאבים. אף אחד לא עוצר להביט. הדרך מושכת אותם הלאה, עיוורים לסבך הרחובות, חירשים לקריאה, רק ריח המאורה, האפלולית, הלחה, מחכה להם בסוף הדרך. כמו רחם. להצמיד גוף אל גוף, להדביק את העפעפיים, וכל החטים והחודים נכנסים שוב אל […]