הסדרה נולדה מתוך פציעה קשה שחוויתי בעין השמאלית, אשר פגעה במידה ניכרת ביכולת הראייה שלי. עבודה זו הובילה אותי למסע מבפנים החוצה בהבנה שלי את העולם כפי שאני רואה אותו. דרך התצלומים אני שואל שאלות על הראייה כמנגנון של תפיסה ועל הצילום ככלי לראות אל תוך העולם. הראייה הפגועה הפכה […]

אמבולנס עד 2023, צילמנו את חיינו בדירה במשך יותר מאלף ימים. מה שהתחיל כפרויקט מגפה הפך למשהו מוזר יותר: תיעוד משפחתי, פרפורמנס, ולעתים ויכוח על השאלה אם בכלל צריך לצלם. הייתי בסלון, וסופיה היתה בחדר השינה כששמעתי את שמי מהמטבח. היא נפלה. סופיה ואני נאבקנו להרים אותה והתחלנו לצעוק אחד […]

  חודש אחרי ה־7 באוקטובר, כשהמלחמה כבר לא היתה רק אירוע אלא מצב חיים, פניתי לבתי ספר שהתלמידים שלהם פונו מבתיהם, מקיבוצים בעוטף ועד קריית שמונה, ושאלתי אם אוכל לקיים סדנאות צילום עם התלמידים. באותם שבועות היה נדמה שהכול נע בין דחיפות לקיפאון: המורים ניסו להחזיק מסגרת והילדים נשאו איתם […]

– יש צלקת על קו האופק של המשטח. אני מתחקה אחריה, מעבירה יד על נקודת המפגש של הניירות. לבד בסטודיו, אני ושולחן העבודה ומה שמונח עליו. בבוקר בגן אתה מזכיר לי – מאמא הולכת לארבייט. העבודה של מאמא זה לגזור ולהדביק מחדש, העבודה של מאמא זה להסתכל בנייר מתחמצן, משנה […]

מה ההבדל בין Pigeon ל-Dove? לאחרונה אני מוצאת עצמי חוזרת על השאלה שוב ושוב. /\ התרגלתי להתעורר בכל בוקר לקול הציפורים.  הן היו כל כך רועשות, עד שקולן בלע אותי. /\ בבית, הדררות חיות בעצי הדקל. הן כל כך רועשות, עד שאי-אפשר לשמוע את המחשבות שלך.  הקול שבוקע מגופן הירוק […]

אני פועלת במגוון מדיומים – וידיאו, סאונד, פיסול והדפס – ובאמצעותם חוקרת את מושג הזיכרון. אני בוחנת כיצד תודעה שנדחקה מההכרה ממשיכה להתקיים בדרכים עקיפות. דרך שימוש במילים ובאובייקטים גנריים המזוהים עם הסביבה העירונית היומיומית אני שואפת לבדוק כיצד הם יכולים לתפקד כמתווכים בין הזיכרון האישי לזיכרון הקולקטיבי. בכוונתי לעורר […]

עשר שנים לאחר שפגש לראשונה את ט' ומבקשי מקלט נוספים ממאלי ומסנגל בבניין נטוש ברובע ה־18 של פריז, אסף שושן החליט לברר מה עלה בגורלו של כל אחד מהם. בדרך הוא נתקל בסיפור אחר – סיפורם של עובדים זרים שחיים תחת זהויות בדויות, מסתתרים מאחורי שמות שהם שואלים ממהגרים שכבר […]