שירים

מַשְׁחִילָה אוֹטוֹבִּיוֹגְרַפְיוֹת

  מַשְׁחִילָה אוֹטוֹבִּיוֹגְרַפְיוֹת וּבִּיוֹגְרַפְיוֹת עַל חוּט כְּמוֹ שֶׁהִשְׁחַלְנוּ קֻפְסְאוֹת קוֹטֶג’ כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים וְיָכֹלְנוּ לִשְׁמֹעַ יָכֹלְנוּ לְדַבֵּר יָכֹלְנוּ לִחְיוֹת יָכֹלְנוּ לִחְיוֹת חַיִּים שְׁלֵמִים חַיִים שְׁבוּרִים יֶלֶד שׁוֹכֵב עַל דֶּשֶׁא בַּלַּיְלָה לְבַד שׁוֹכֵב פְּרַקְדָּן וּמַבִּיט לַשָּׁמַיִם אֲנִי עוֹמֶדֶת רָחוֹק לֹא יְכוֹלָה לִשְׁכַּב כָּכָה אֵין לִי פְּרַקְדָּן בַּגּוּף בַּמִּדְבָּר עֲטוּפָה בִּשְׂמִיכָה נְקֻדָּה אֱנוֹשִׁית […]

כך תנצחי בקרב מבטים בסיבוב בשכונה

  בֵּין דּוּכְנֵי הַשּׁוּק שְׁלוּבַת זְרוֹעַ עִם הָאֲהוּבָה שֶׁלָּךְ אַתֶּן קוֹנוֹת בָּנָנוֹת וְתַפּוּחִים הִיא מַצְחִיקָה אוֹתָךְ צְחוֹקֵךְ פּוֹרֵץ הַחוּצָה בְּגַלִּים עָבִים כְּשֶׁאַתֶּן מִתְרַחֲקוֹת מֵהַדּוּכָן יֵשׁ סִכּוּי שֶׁתִּשְׁמְעוּ אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הַבָּאִים: “טְפִי! גֹּעַל נֶפֶשׁ לַאסְבִּיּוֹת, זֹאתִי קוֹל שֶׁל גֶּבֶר יֵשׁ לָהּ…” הִסְתּוֹבְבִי חַדּוֹת לִפְתִי אֶת הָעֵינַיִם הַמְּדַבְּרוֹת חָזָק מֵהַגָּרוֹן שִׁמְרִי עַל […]

*

אֲנִי מַכְרִיזָה בָּזֹאת עַל הֲצָפָה מֻחְלֶטֶת, עַל שְׁקִיקָה מוּדַעַת שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, עַל הַמַּיִם הַזַּכִּים שֶׁנּוֹטְפִים מֵהֵיכַל הַמְּדוּרָה. יָדַיִם בּוֹעֲרוֹת בִּקְצוֹתֵיהֶן, פִּצּוּל אַדִּיר שֶׁל צִבְעֵי כִּיס חוֹבְקִים אֶת הַקֶּרֶן הַלּוֹהֶטֶת. רַגְלַיִם חֲשׂוּפוֹת נוֹגְעוֹת בְּרַגְלַיִם אֲחֵרוֹת. וְהַכֹּל גָּדֵל, עוֹטֵף, זוֹעֵק, חוֹשֵׁק בָּנוּ, הוֹדֵף אוֹתָנוּ וּמְפַמְפֵּם תַּחַת עוֹרֵנוּ הַמְּשֻׁיָּף, הַנִּבְגָּד, הָאוֹכֵל אֶת עַצְמוֹ […]

*

חָלַמְתִּי עַל עוֹר שֶׁנּוֹגֵעַ בַּשֶּׁמֶשׁ עַל מַיִם שֶׁנּוֹטְפִים מֵהַגּוּף וּמִתְיַבְּשִׁים עַל הָעוֹר מַטְבִּיעִים טֶקְסְטוּרוֹת שֶׁל יֹבֶשׁ, שֶׁל מֶלַח חָלַמְתִּי עַל בַּיִת שֶׁאֶפְשָׁר לָנוּעַ בּוֹ מַגָּע שֶׁאֲנִי לֹא חוֹשֶׁדֶת בּוֹ אַף פַּעַם לֹא פָּחַדְתִּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי מַה לֶּאֱכֹל אוֹ שֶׁלַּהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא יִהְיֶה מַה לֶּאֱכֹל פָּחַדְתִּי שֶׁיַּעַזְבוּ אוֹתִי שֶׁיְּשַׁקְּרוּ לִי […]

שִׁירִים בְּרֵיחַ רַע

ערישי מכנה את שיריו “שירי רחוב”, כי לרוב הם נכתבים תוך כדי שוטטות ברחובות או נסיעה באוטובוס בדרכו לעבודה ובחזרה. השירים מתארים את חוויותיו האישיות של ערישי, בין אם כפלסטיני בישראל ובין אם כערבי בחברתו, וכן את חוויותיו האישיות בביתו ואת אלה שמתרחשות בתוך תוכו.

צֹמֶת דְּרָכִים | דָּבָר פָּשׁוּט

צֹמֶת דְּרָכִים כָּל הַחֹרֶף לֹא כָּתַבְתִּי שִׁירָה, וְלֹא זָכַרְתִּי וְלוּ חֲלוֹם אֶחָד שֶׁחָלַמְתִּי. עָזַבְתִּי בַּיִת וְאִשָּׁה, שָׂכַרְתִּי דִּירָה, כָּל מָה שֶׁהָיִיתִי מֻכְרָח מָצָאתִי מֻשְׁלָךְ בִּרְחוֹב זֶה אוֹ אַחֵר: מִטָּה, שֻׁלְחָן, מַדָּפִים, מְקָרֵר. אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהָיָה זֶה פֶּלֶא, מַעֲשֶׂה מַלְאָכִים, שֶׁעָמַדְתִּי בְּצֹמֶת דְּרָכִים. אֶפְשָׁר גַּם לֹא לְהַרְהֵר בָּזֶה יוֹתֵר מִדַּי. אֵינֶנִּי […]

אֵין דֻּבְדְּבָנִים בְּעַזָּה

מחרוזת שירי ההייקו ‘אין דובדבנים בעזה’ נוצרה בקיץ, 2014. בחליפת מכתבים ארוכה בין המשורר באסם אלנבריס למשוררת טל ניצן במהלך האירועים הסוערים של אותו קיץ, כתב באסם אלנבריס: “אנחנו זקוקים לקולותיהם של אנשי הרוח הישראלים, לקולות שלא איבדו את מהות הטוב וההומניזם האנושי. אנו זקוקים לקולות התבונה הצודקים של שני הצדדים, […]

חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל רְצִינוּת אוֹ קַפְרִיסִין

  צָרִיךְ לְהַגְבִּיר אֶת הַקֶּצֶב, אֲנִי לֹא שׂוֹרֶדֶת פֹּה זֶה מִצְטַמְצֵם זֶה יֵעָלֵם אִם לֹא נָשִׂים לֵב, צָרִיךְ לְהָבִין אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הָעִנְיָן צָרִיךְ לְהוֹסִיף עָלִים, רַכִּים כְּמוֹ הַשֵּׁנָה חֲשׁוּבִים כְּמוֹ יְלָדִים בּוֹדְדִים יָפִים כְּמוֹ הָרֶגַע הַהוּא לֹא יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ רַק חוֹפִים, קָרָוָנִים וּמַסְלוּלֵי גּוֹלְף הָרוּחַ פִּתְאוֹם חוֹלֶפֶת הַקַּיִץ […]

אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ

א. מֵאֲחוֹרֵי הָהָר 1. בְּלֵב הָאֲדָמָה בָּעֲרָה אֵשׁ. מִבַּחוּץ הָיִינוּ יְלָדוֹת יְרֵאוֹת וְרַכּוֹת לֵבָב פְּנִימֵנוּ כְּבָר הָיָה אֲכוּל סוֹדוֹת. הַדָּבָר הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הָיָה הַחַלּוֹן טִפַּסְנוּ אֵלָיו בְּאִטִּיּוּת כְּמוֹ אֶל הַר וְנָטַעְנוּ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת בַּכַּרְכֹּב. לְכָל מִי שֶׁמָּצָאנוּ מִחוּץ לְחַלּוֹן טָרַחְנוּ לְהַגִּיד שָׁלוֹם, וְאִם אִישׁ לֹא עָבָר קָרָאנוּ: יוֹסֵף, אוֹלְגָה, […]