פרוזה קצרה

חנן ועליזה 0.2

חנן ועליזה 0.2

האישה משירות הלקוחות חוזרת אליי אחרי ארבעים דקות של המתנה על הקו. “סליחה”, היא אומרת, “אלה השעות הכי עמוסות אצלנו. איזה חלקים אמרת שהתקלקלו לך?” “ה… אה, אה, האשכים”, אני אומרת-לוחשת, “וגם, אה, נו, הפין”. “ואיך זה קרה?” אני מכחכחת. “במדיח?” ולפני שהיא מספיקה להגיב, אני מוסיפה בהצטדקות, “היה כתוב […]

אז זה זה

אז זה זה

באחת וחצי בלילה אני נכנס לגריינדר, כי באמת לא נכנסתי לשם איזה עשר דקות, ואולי מישהו שלח לי הודעה, או סתם סימן להבה על הפרופיל שלי, ופתאום תתחיל שיחה מדהימה, כזו שמרגישים שזה זה, וככה גם נספר לכולם, שלמרות שהכרנו בגריינדר, זה היה זה, פשוט הרגשנו, ופשוט צריך להאמין, והאהבה […]

תשעה קצרצרים

תשעה קצרצרים

בחדר האוכל הם רכונים על ארבעותיהם, ועל גבם תל מתגבֵּהַּ כדבשת. הלוא אלה אצ’י, צ’צ’י ובצ’י, שעבדו פעם בחדר האוכל שלנו והיו מסלקים את כלי האוכל ואת שאריות הארוחה מן השולחנות. חודשים סבבו בינינו בפנים חתומים כשומרי סוד, כאילו סודם מציבם במעלה גבוהה מאיתנו באיזה סולם דרגות סמוי. מרימים רגל […]

גולים פוליטיים?

גולים פוליטיים?

על הסרט הישראלי “הנעצבים” מוטבע חותם בל יימחה של מלנכוליה פולימורפית. “הנעצבים” – סרט סטילס קצר בן 28 דקות של חסן אגבריה ומיכל גורני – לא רק מבטא חיפוש שונה בתכלית בשפה בוקעת, הוא מזמן רגעים עוקבים בלתי תלויים בזמן; הוא דוחק בגופו את שפת ההתרחשות לטובת שפת ההתמשכות, הוא מציע […]

יער

יער

“זאב, זאב”, אני הולכת וקוראת, וברחובות המתלחשים של תל אביב כולם זאבים. אף אחד לא עוצר להביט. הדרך מושכת אותם הלאה, עיוורים לסבך הרחובות, חירשים לקריאה, רק ריח המאורה, האפלולית, הלחה, מחכה להם בסוף הדרך. כמו רחם. להצמיד גוף אל גוף, להדביק את העפעפיים, וכל החטים והחודים נכנסים שוב אל […]

נורא

נורא

“נורא”, היא אמרה, מעבירה את האצבעות על המסך, ומחטיפה מבטים מדי פעם אל אֶפי. “ממש מפחיד”. “עכשיו יתחילו כל הזבל ויגידו שזה ערבים”. “אבל ברור שזה ערבים”. “איך ברור?” “יש שב”כ בעניין. כתוב פה ששב”כ בפנים, וחמישים אנשי משטרה מסתובבים באזור”. אפי משך בכתפיים. הרצח הזה היה מזעזע במיוחד, אבל […]

איך לא לשמור על קשר

איך לא לשמור על קשר

מה שלומך? שנשב בקרוב? מה נשמע? איך אתם? איך הבריאות? אני בסדר לא יכולה להתלונן רק רציתי לומר שלום חשבתי לשאול זה בסדר אם לא אכפת לך? זה בסדר אם אשלח לך? אם תוכלי תשלחי לי? אם תוכלי להסתכל? זה בסדר שאני שואלת? רק תהיתי מהי הדרך לשאול מבלי לחזור […]

שִׁבעה שָׁבועות

שִׁבעה שָׁבועות

שנה שלמה נפלתי וקמתי. אם יבקשו ממני לתאר את המצב שהייתי בו, אומר פשוט כך: על הפנים. שבתי ונפלתי אפיים ארצה, ואפי נמעך כנגד המדרכה. תחושת המשקל ניטלה ממני לפני הנפילה, ועל אף הבדיקות הרפואיות שעברתי בהצלחה במשך אותם חודשים ארוכים, נשברתי לרסיסים – כמעט. בכל פעם שזה קרה, באו […]

גוף/נפש

גוף/נפש

ילד קטן עומד מול המיצג התת-קרקעי של אריות הים באקווריום של ניו יורק, פעור פה, פעור נפש, מ-ת-פ-ל-א. לראשו כובע של קייטנה, לגבו תיק של קייטנה ולגופו חולצה של קייטנה – כולם צהובים, כולם גדולים עליו בשתי מידות לפחות. הנקבוביות הרוחניות שלו נפתחות, המבקרים האחרים מתמוססים, העיניים שלו מתלכדות עם […]