פרוזה קצרה

השיעור

השיעור

פעם, כשכולם היו זקנים וטיפשים או צעירים ומטומטמים, ואני ומותק היינו היחידות בדיוק, איזה אישה אחת עם שיער מקורזל של שחורה ודיבור נכון ובלי איפור עברה לגור בשכונה שלנו. כמובן שצחקנו עליה, כמו שצחקנו על האיש גרוטאות שהתהלך לו ברחוב כאילו הוא איזה נשיא עלק והסוס העלוב-תחת שלו הוא המזכירה. […]

הבינלבין

הבינלבין

הבעיה היא לא בדברים עצמם, אלא במרווח של הבין לבין. שם את צצה ונשארת. למשל, אני מחליטה להכין טוסט. אחרי ההחלטה הזאת אני מוציאה לחמנייה עגולה עם צ’ופצ’יק מהפריזר ומניחה על השיש כדי שתפשיר, אבל אין לי באמת סבלנות לחכות אז אני מכניסה אותה למיקרוגל, וכשהיא הופכת לחמה ונעימה אני […]

הרוצח השקט

הרוצח השקט

“חשוב לי לחקור את אזור הסכנה”, היא אמרה, “זה המפתח מבחינתי”. ישבנו ב”מנזר”. בשלב הזה כבר התחרטתי על ההחלטה לשבת בבר. הרגשתי את הבעבוע של האנרגיות המיניות. המקום היה גם מאיץ החלקיקים שבו הן נוצרו וגם הבמה שעליה הוצגו. הקול שלה, שנחרך כשהוא חוצה סף ווליום מסוים. ריח הסיגריות שנושב […]

האמא שצרחה לילדה בתוך הפה

האמא שצרחה לילדה בתוך הפה

הן הלכו יד ביד. היא כבר היתה ילדה גדולה אבל ידעה שאמא שלה אוהבת שהן הולכות יד ביד. לפעמים היא ניסתה לחבק אותה במהלך ההליכה אבל אז אמא שלה היתה אומרת לה, “כואבות לי העצמות, חיים שלי. את יודעת שאני כבר לא כמו פעם”. היא שנאה את הביטוי “לא כמו […]

הסרקופג

הסרקופג

רוני רוזנטל משתחרר מרוש, מגביה לצד שמאל לכיוון עטר, שמוריד את הכדור לאמצע הרחבה, חרזי… ושעררר, 0-1 לנבחרת ישראל. אלישע ליברמן שקע בכורסת האמריקן קומפורט שהיתה שייכת לאביו המנוח, גישש בימינו אל השלט והגביר את הקול למקסימום האפשרי. סוזה מטייל סמוך לרחבה הישראלית, למה אף אחד לא עוצר אותו, עכשיו […]

אורי

אורי

חטיבת כבשה, גדוד עכביש, פלוגת צרעה, מחלקה ב’, צוות ב’ – רחלות סמטת המוות, גיבורי סג’עיה, הקדושים המעונים של דרך סלאח א-דין – זאת לא היתה יחידה מיוחדת, סתם יחידונת מיוחדת, לא עילית, אבל עילית דייה. לא היה בה שום דבר הגיוני. קחו, למשל, את השם שלה, שחבריה עצמם ראו […]

פרגמנטים על דברים מתפוגגים

פרגמנטים על דברים מתפוגגים

אי-מא אנחנו נוסעים בכביש המהיר; הירח, הכביש והתינוק. “אם הייתי יכולה, הייתי בולעת אותך” אני לוחשת; מילותיי מתפזרות בחלל הרכב, נספגות בעורו הטרי של התינוק. הן פולשות החוצה דרך החלון, מתפזרות על הכביש וממריאות אל הירח. הנה עוד רגע אחד, אני בולעת אותם; את המרחבים השחורים, את תינוקי שניתק מקרביי. […]

פַּפּוּקָה

פַּפּוּקָה

דוד של ירון מת בחורף של 95′, כשירון היה בן תשע. ירון, הוריו ואחותו התינוקת גרו בירושלים, ברחוב דרך בית לחם, מול פלאפל עובד, בקומה האחרונה של בניין שנבנה על גבו של בית ערבי. בקומת הקרקע גר אורי, הבן של הזוג ינובסקי מקומה שלוש, שהיה כבר כמעט בן ארבעים, התהלך […]

הנדח לש״י עגנון

הנדח לש״י עגנון

שלוש פעמים עשה אתמול בערב, ועדיין, יצא. אם היו לבניו חוצצים לסדין היה מתקשה לקלף ומתקשה לכבס – כנראה בכיור, ומזל שאין. למה כך יצא בלילה אינו יודע, ונזכר ומביט לאחור לחלום לברר ולא מגלה. ואולי כי עשה שלוש בערב, ככה ברצף ובסוף כבר כאב כשמשך ולחץ ולא הפסיק והמשיך […]