פרוזה קצרה

הדודה מַיְמוּנה

הדודה מַיְמוּנה

בדרכים עקלקלות, שהייתי צריך להתרגל אליהן, עלה במוחי זיכרון רחוק, נישא על קול תופי מלחמה ושופרות בית הכנסת: צה”ל משדר קריאות לגיוס כוחות מילואים. על פי החדשות, “המצרים חצו את קו בר-לב, והסורים על גבול הצפון”. היה זה בשישה באוקטובר בשעה שתיים וחצי בצהריים. המתקפה הערבית הגיעה פתאום, ביום הכיפורים, […]

עוד שבעה קצרצרים

עוד שבעה קצרצרים

עץ בחלון זמן רב לא גזמתי את העץ, וענפיו צימחו והם מידפקים בחלוני. אני יודע שמשהו איום זוחל עליהם ועולה לעברי, ולכן מקפיד לסגור היטב את הזגוגית. אני יוצא וסובב את הבית ובידי מסור ענפים גדול, אך ממקומי מתחת לעץ איני מצליח להבחין בחלון ביתי. עליי לטפס על הגזע ולחלוף […]

דגנרט

דגנרט

סמי חזר לדירה לקראת שתים-עשרה בצהריים; עייף, רעב, ריק. לא נשארו שאריות מארוחת החג, האוכל היה בדיוק במידה לערב אחד. מהרחוב עלו רעשים של הורים ושל ילדים, הוא שכח שיום חופש היום. עבורו, החופש לא קיים. הוא לא הכיר את המושג הזה. היו ימים שלא עבד בהם, אבל האירועים שדורשים […]

תעשה שיהיה חושך

תעשה שיהיה חושך

דין התיישב בכיסא כתר לבן לצד השולחן ובהה באור הפלורוסנטים הבוהק שהשתקף במפת הניילון. על השולחן הוגש היצע נדיב ועלוב להחריד של חטיפים וממתקי גומי בצלחות פלסטיק חד-פעמיות. הוא היה היחיד שכבר התיישב, ומתוך מבוכה של “החדש” הציע את עזרתו לגבר עמוס קעקועי כלא ירוקים ודהויים שסידר בעייפות ובנחישות את […]

כרתים

כרתים

אל הכפר היווני בהרים, מרחק חצי שעה נסיעה בדרכים המתפתלות מהעיר המכוערת שבה שוכן שדה התעופה העולה על גדותיו, נסעה לבדה. בהתחלה קשה היתה המחשבה לנסוע לבדה. כעבור זמן: קלה להפתיע. בסופו של דבר, געגוע ממשי חשה רק אל ירדנה – למבט החם בעיניה הכהות, לכשכוש הזנב שמטלטל בעוז את […]

טופי

טופי

כמה ימים אחרי שעברנו לבית החדש שלנו במושב, עוד משפחה הגיעה לגור בבית הצמוד אלינו. אמא שלי אמרה שגרה שם ילדה בגילי ושלחה אותי אל השכנים. לא רציתי ללכת. ידעתי, פשוט ידעתי, אפילו לפני שראיתי את הילדה, שהיא לא תרצה להיות חברה שלי. חשבתי אז שקשה לאהוב אותי. לא הייתי […]

ירח משְׁקלוב באַרְבָּט

ירח משְׁקלוב באַרְבָּט

פגשתי לאחרונה יהודי משְׁקלוב באַרְבָּט,[1] ממש ליד הכניסה לתיאטרון וכְטנגוב, והוא סיפר לי על הירח שלו בשקלוב, שהבריח אותו למוסקבה. הוא ישב לצד דוכן סיגריות של מוֹסֶלפְּרוֹם[2] והחזיק ספר ביד. כל הרוכלים של מוסלפרום תמיד אוחזים בספר ועסוקים בקריאה. הם אנוסים לשבת ליד הדוכנים שעות ארוכות, והספר עוזר להם לפרוט […]

באמא

באמא

אמא גדלה בשיכון עם תריסר ילדים. סירים וריחות טיפסו על קירות, חלקם של אוכל, השאר נתמלאו במה שיצא ממנו. וילונות מבד זול נתלו על תקוות שווא, בתוך הרים וגבעות של חפצים וזבל, חולשים בערבול על המרחב שלא היה. יש לה נטייה לזרוק דברים. כמו איזו תגובת נגד לאגרנות, חלוצת ה”זרקנות” […]

השקדיות

השקדיות

כשאני מגיעה למחלקה הוא כבר מרגיש יותר טוב. אני הולכת מהר, הכפכפים מפליקים לי על העקבים, שקית הנייר מגולדה מרשרשת, אף פעם לא ידעתי להיכנס בשקט לשום מקום, למרות שכן ידעתי להיעלם אחרי שכבר הגעתי. לא עם סבא גילי. הוא ראה אותי. גם כשהמשפחה הכפילה ושילשה את גודלה ולכל מפגש […]