ג’סר אל-זרקא

נוף הצילומים שהתהווה מתוך פרויקט “ג’סר אל־זרקא”, נפרש לאורך למעלה מעשור ומתמקד בשטח של כקילומטר וחצי רבועים – טווח זמן ארוך מאוד במושגים של פרויקט צילומי יחיד ושטח גיאוגרפי מצומצם להפליא. הפעולה הצילומית מתבצעת ברצועת הכורכר הנמתחת בין חופי הים התיכון לבין הכביש הראשי חיפה־תל אביב, בין קיסריה לקיבוץ מעגן מיכאל ונחל תנינים. שם שוכנת המועצה המקומית ג’סר אל־זרקא, ושם אני מצלם מאז 2002 את האנשים, את הרחובות, את הבתים, את חוף הים. שם עבדתי במשך ארבע שנים כאמן־מורה, והצגתי בפני עשרות מתושבי היישוב את האפשרויות הגלומות במעשה הצילום.

העיסוק שלי הוא באנשים, ואני משתדל שלא להגביל את עצמי להיבט מסוים של הצילום, ואף לא לז’אנר צילומי מסוים. אני מנסה להחיל על המקום האחד שבו אני מתבונן את כל סוגי הצילום – תצלומי חוץ ותצלומי פנים, דיוקנאות יחידאיים ותצלומים קבוצתיים – ומנסה במידת מה גם לערער על החלוקות המסורתיות שבין הצילום המבוים לצילום התיעודי.
את דמות פרויקט הצילום מתווים המבנה, הצורות והתכנים של היישוב. לג’סר – כפי שמכנים את המקום תושביו, שקוראים לו גם פשוט “הכפר”, אין גריד מותווה של תכנון מוניציפלי. מעטות הדרכים שניתן לכנותן רחובות ראשיים, ומעטים גם מבני הציבור המקלים על ההתמצאות. אין תכנון מרחבי מסודר, אין סדרתיות. כל דבר עומד לעצמו, והדברים אינם חוזרים על עצמם. תצלומי הבתים, המבנים והסביבות רק מדגישים את חד־פעמיותם. התכנון היחיד הניכר לעין בעבודות האלה הוא העין המצלמת במכוון את הלא־מתוכנן.

פרויקט “ג’סר אל־זרקא” הוצג ב־ 2014 במקביל במוזיאון חיפה לאמנות, בבית הספר התיכון המקיף ג’סר אל־זרקא ובמרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון וברקע הקו שנמתח בין חיפה לג’סר אל־זרקא ולחולון.
תודה לרותי דירקטור וגלעד מלצר
רון עמיר, פברואר 2015

גרנטה 2 – שיטוט | פברואר, 2015