• גליונות
  • מחברים ומחברות
  • פרוזה קצרה
  • מסות
  • שירה
  • אמנות
  • שיחות
  • אודות
  • סיפור פשוט

ארכיון

  • מרץ 2023
  • פברואר 2023
  • ינואר 2023
  • דצמבר 2022
  • נובמבר 2022
  • אוקטובר 2022
  • ספטמבר 2022
  • אוגוסט 2022
  • יולי 2022
  • יוני 2022
  • מאי 2022
  • אפריל 2022
  • מרץ 2022
  • פברואר 2022
  • ינואר 2022
  • נובמבר 2021
  • אוקטובר 2021
  • ספטמבר 2021
  • אוגוסט 2021
  • יוני 2021
  • מאי 2021
  • אפריל 2021
  • מרץ 2021
  • פברואר 2021
  • ינואר 2021
  • דצמבר 2020
  • נובמבר 2020
  • אוקטובר 2020
  • ספטמבר 2020
  • אוגוסט 2020
  • יולי 2020
  • יוני 2020
  • מאי 2020
  • אפריל 2020
  • מרץ 2020
  • ינואר 2020
  • נובמבר 2019
  • אוקטובר 2019
  • ספטמבר 2019
  • אוגוסט 2019
  • יולי 2019
  • יוני 2019
  • מאי 2019
  • אפריל 2019
  • מרץ 2019
  • פברואר 2019
  • ינואר 2019
  • דצמבר 2018
  • נובמבר 2018
  • אוקטובר 2018
  • ספטמבר 2018
  • אוגוסט 2018
  • יולי 2018
  • יוני 2018
  • מאי 2018
  • אפריל 2018
  • מרץ 2018
  • פברואר 2018
  • ינואר 2018
  • דצמבר 2017
  • נובמבר 2017
  • אוקטובר 2017
  • ספטמבר 2017
  • אוגוסט 2017
  • יולי 2017
  • יוני 2017
  • מאי 2017
  • אפריל 2017
  • מרץ 2017
  • פברואר 2017
  • ינואר 2017
  • דצמבר 2016
  • נובמבר 2016
  • ספטמבר 2016
  • אוגוסט 2016
  • יולי 2016

תגיות

איל ויצמן אמי ספרד אמנות אנדראס קילשר אנטוני טינו ארנה קזין באסל גטאס בזכות הלבנטיניות בן מרקוס בצלאל ג'ורג' סונדרס גיא לוי גלריה אלפרד גרנטה 1 גרנטה 2 גרנטה 3 גרנטה 4 גרנטה 5 גרנטה 6 גרנטה 7 גרנטה 8 גרנטה 9 גרנטה 10 גרנטה 11 דנה מילס דפנה גזית ויקי סקנדריון חגי כנען טל שוחט יהושע בורקובסקי מיכאל חלאק נטלי ברטרמס ניר מצליח נעמה צאל סאלי עבד סמאח שחאדה ססקיה ווגל עינת ויצמן עמית הכט פרנץ קפקא צילום רנה דסגופטה שחר קרמר שרה ליימון תמיר צדוק

Follow us

  • עב
  • العربية
  • EN
  • עב
  • العربية
  • EN
גְרַנְטָה
  • גליונות
  • פרוזה קצרה
  • מסות
  • שירה
  • אמנות
  • שיחות
  • אודות
  • סיפור פשוט
  • גליונות
  • פרוזה קצרה
  • מסות
  • שירה
  • אמנות
  • שיחות
  • אודות
  • סיפור פשוט
רכשו מינוי
Toggle sidebar & navigation
פרוזה קצרה

פיסת הנייר ההיא היתה המפתח

סועאד מחמוד אל-אמין

במשך שנה ושלושה חודשים נשאה את בתוליה הדחויים. אתמול, יום חמישי, נכנעה לגורלה. בסבלנות ובנחישות עוקרת הרים תחבה את מכאובי גופה במעמקי הלילה הקודר מכפור, ואת ייסורי נפשה – בקפלי הצעיף המצחין. היא כל כך יפה. גופה המלבלב מבשר על פריחה מאושרת בעולם הנשיות הנסתר. אביה הוא שמסר לו אותה. בליל הכלולות היכו התופים בעוצמה, הכול שיבחו את מראהו, חסידיו התנודדו כשיכורים, ולא בכדי. פניו עטו הדרת כבוד כשדידה באיטיות מוקף במשרתיו, וכשהניף את ידו השתטחו עשרות מהם אפיים ארצה מייחלים לברכתו. היא פועלת עליהם כבמטה קסם, והם מאבדים כל שיקול דעת.
בתום ליל הכלולות חזרו חסידיו למחילותיהם שטופות הזימה, הם ושובל חנופתם עמם. כשנותר לבדו, לחש על אוזני המשרתת השמנה שתביא אליו את אחת מנשותיו. כאלה היו לו בשפע. היא הציעה לו את הבתולה. בתגובה, הציע לה שתשתוק ושתעשה את המוטל עליה. הוא נהג לדבר עם הבתולה בבקרים, אבל לא התחשק לו לראותה בלילה. בתוככי לבו הוא חשק בגופה, אבל קול פנימי אמר לו לא לפגוע בתומתה. הוא ישאיר אותה בתולה וכשרה.

הקול לחש בעיקשות מפחידה:
–  תבורך הבתולה הכשרה.
–  היא אשתי.
–  אל תיגע בה. סבלנות. תזכה בגן עדן.
–  אבל אין לי סבלנות.
–  אל תיגע בה. אסור לך.
דפיקה נוקשה נשמעה על דלתו, וקול בכי חרישי. כשפתח את הדלת, היא ניצבה בפניו כמעט עירומה. הכותונת הדקיקה שלגופה כמעט נשלה מרוב תשוקה.
–  מה את רוצה?
–  אני מבקשת לקבל את חלקי בחצי המיטה הריקה.
הוא חייך במלוא פניו:
–  כל מה שתבקשי, עד חצי המיטה.
הוא הפנה לה את גבו ועצם את עיניו. אסור לו לגעת בה. הקול חזר והתרה בו:
–  שלא תעז. היא איננה בת אדם. היא אני.
בת השש-עשרה הוסיפה לעמוד נבוכה, מתבוננת בגוף השרוע, אחר כך השליכה את גופה על חצי המיטה הריקה. המיטה השמיעה חריקה צורמת, שהדהדה באוזניה בקול גדול. לאחר מכן שמעה קולות ולחישות והתנשפויות. היא קמה בבהלה, יצאה מהחדר בזעקה והשליכה את עצמה אל חיק המשרתת השמנה, זו שעודדה אותה לדרוש את זכותה באותו לילה מקולל. עתה שמרה עליה המשרתת בחדרה:
–  שימות הזקן הזה. הוא לא יודע שצריך לנהוג בעדינות בילדה קטנה ובתולה?

מאותו לילה, לא דיברה עם איש ולא עם שד. חזרה ושיננה לעצמה: אישן בנפרד, אישן בנפרד, שימות אבי!!
הכול בירכו אותו על גבריותו המתפרצת, ועגלים נשחטו לרוב לרגל הכיבוש המוצלח!


מהדורה מקוונת | פברואר, 2019
תרגם מערבית: אלון פרגמן
דימוי: אורי זדה, מתוך אוסף עבודות גיליון גרנטה 8: התכתבויות

קודם הבא
מים הם מים

מים הם מים

Nā́rī

Nā́rī

אורי דובדבני, עמוד התווך הקוסמי, 2022, דימוי מתוך וידאו (צילום: אבי סימן-טוב)

טורסו הולך לים

שריון היד הציורית

שריון היד הציורית

גן עדן

גן עדן

ותמיד כשאני מתעוררת אני בוכה

ותמיד כשאני מתעוררת אני בוכה

פלורה פלשתינה II אינוונטרים ומגילות

פלורה פלשתינה II אינוונטרים ומגילות

אחר שעות

אחר שעות

מחושך לצבע

מחושך לצבע

פתאום, הכול היה אחרת!

פתאום, הכול היה אחרת!

  • פרסמו אצלנו
  • Granta International

גְרַנְטָה

גְרַנְטָה – מגזין לספרות חדשה בעברית, הוא מגזין מודפס הרואה אור פעמיים בשנה. מידי שבוע אנחנו מפרסמים סיפורים קצרים, שירה, מסות וסיפורים ויזואליים גם במהדורה מקוונת זו. גרנטה בעברית היא המהדורה הבינלאומית ה-12. קראו עוד

הירשמו לניוזלטר שלנו

* indicates required

גרנטה ברשת

תפריט

  • גליונות
  • אודות
  • סיפור פשוט
  • חנויות
  • קול קורא לפרסום יצירות במהדורה המקוונת של גרנטה
עיצוב: הליגה, תכנות: סטודיו הטייס Copyright © 2023 — גְרַנְטָה.