מרפסת המשקיפה על עיר شُرْفَةٌ عَلى مَدينَة

אהובה נשכחת.. באחת הפינות
סיפור המסופר.. בכל זמן ומקום
מזמור זרוק.. על חוף השכחה

אהובה לוחמת, מתקופה כמרקחה
מחפשת אהוב בעולם האדם
פרח הערים, מחפשת בטחון

באל-קודס,
התגלגל הסלע.. ברח מרדיפת הלבה..
לאחר שעתר לסולטן

באל-קודס,
מיתרי האהבה הן שפת הלבבות..
והשתיקה תיבת קול לאומללים
ומתחת למסגד מנהרה חשוכה מאוד
וכנסייה נצמדת אל החומה
וקיר ה”בוראק” סובל מנשיקות השטן

“אל-קודס” עיר הנביאים
ויפת העלמות
פשטו עליה בטענות שקר
חיללו את טהרתה
ועשו בה שמות
עד שהפכה טרף ללוויתנים

באל-קודס, יבשו הדמעות בעיניים
למראה החיילים על השערים
מחלקים ביניהם את שמלתה,
כפיסת בשר בין שיני זאבים

באל-קודס,
ישנים יסמינים עצובים על הגדר
זמרת הציפורים מעל צריחי המסגדים
אנחות היא ואנקות

באל-קודס,
הדם מהלך בדרכים
והדרכים במה לטינה ועוינות
הקוצרים חיי חפים מפשע

באל-קודס,
מתחת ל”אקצא” חוגג השחור
מערת פריצים, מלווים בריבית,
צביעות נמכרת כסחורה
ונבנה לו היכל של [המלך] החכם בעל השרביט

באל-קודס,
מוכר כעכים, קורא “חמישה בעשר”
והאהבה לחם לרעבים
מוכר פרחים, עם קול ערב, שוזר קשתות בלבן

באל-קודס,
התופר מכין למען אלה שנעטפו בתכריכים בעל כורחם
בגדים בלבן בוהק
ובגדים שחורים כלילה למתאבלים,

באל-קודס,
אדמה שבויה, מנהיגי עם חופשיים,
ומצעד של חללים

באל-קודס,
שער ממערב, סגור הרמטית
מפתח שבור,
ומנעול שהלך לאיבוד בין ההריסות

באל-קודס, משוררת עצובה,
מילים מפיחות בה רוח חיים
מחפשת אחר עיר אבודה
בדיו שלה מנגינה המועלית לשמיים
נושאת צעקה
אך היא צונחת אל תהום הנשייה

באל-קודס,
בחור שוטף כלים
שהחביא עונות של דמעות
ורוחות אהבה, בנרות הצלעות
וקשיש המת בכל שעה,
עתותיו נושאות חלום בארון מתים
מעל השתיקות
ומעל קולות השירה

באל-קודס,
קריאת… “אללהו אכבר”
מכסה על עריצות הכליון
מעלה כאוס ברגשות
מייצרת עצב בלב
בוא… תבכה איתה
שחרר אותה מיגונה
הפוך אותה לבת חורין
השרה מתי שהיא רוצה

מהדורה מקוונת | אפריל 2018
מערבית: רג’אא זעבי עמרי
מתוך קובץ השירים: “הפלישה האחרונה”‘ (2010)